דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > איזמיר, תורכיה > יהודי איזמיר - מבוא כללי
יהודי איזמיר - מבוא כללי

להורדת המאמר המלא באנגלית בפורמט PDF לחץ כאן

יהודים אמנם חיו באיזמיר כבר בתקופות ההלניסטית והרומית, אולם מאז התקופה הביזנטית ואילך לא ישבו יהודים בעיר. עדויות ראשונות להתיישבות מחודשת של יהודים באיזמיר הינן מהמאה ה-16. מצבות על קברי יהודים משנת 1540 הן העדות המוקדמת ביותר. 25 שנים מאוחר יותר, כבר הוקמה באופן רשמי קהילה יהודית באיזמיר. במאה ה-19 הגיע ציבור יהודי איזמיר לשיא של 40 אלף נפש. הסיבה העיקרית לצמיחה זו היתה הגירה מהישובים הקרובים ומערים רחוקות יחסית באגן הים התיכון. כך הגיעו לאיזמיר יהודים מטירייה ומגנסיה, מסלוניקי ומאיסטנבול, מאנקרה ומפטרס, מצפת ומכיאס, מינינה ומכרתים, מקורפו ומרודוס, מליוורנו, ונציה ואמסטרדם. המניע העיקרי להגירה זו היה המקום החשוב שתפסה איזמיר במסחר הבינלאומי, בו תפסו יהודים חלק חשוב ומרכזי. בתקופה מסויימת היה נמל איזמיר הנמל העות'מני החשוב ביותר.

כל גל מהגרים הביא עימו את מסורותיו, מנהגיו ורגישויותיו המיוחדות. כך גם התגבשה יהדות איזמיר על בסיס של קהילות נפרדות שבסיסן היה מוצאן. במהלך המאות ה-17 וה-18 פעלו בעיר לא פחות מ-16 קהילות יהודיות ייחודיות. חלקן נקראו על שם מקום המוצא, כמו למשל 'קהילת פורטוגל' שנוסדה בשליש הראשון של המאה ה-17, אך רובן נקראו על שמו של האישיות שתרמה את הכסף להקמתה: 'אלגזי', 'סניורה' וכד'. עם זאת, למרות הנטייה 'האתנית', וכחלק מהמבנה של האימפריה העות'מנית, הקימו היהודים והפעילו גם גוף ייצוגי משותף. בכל מקרה, ככל שעבר הזמן נחלש הבידול 'האתני', דבר שבא לידי ביטוי בכך שלמרות ששמו של בית הכנסת נשמר, קהל מבקריו הורכב מבני עדות שונות.

מסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19, המתיחויות הפנים-קהילתיות נשאו אופי מעמדי יותר מאשר עדתי. מתיחויות אלו היו פועל יוצא של תמורות גיאו-פוליטיות וכלכליות רחבות בהרבה מהסיפור היהודי: חדירתן ההולכת והגוברת של המעצמות האירופאיות לעניני האימפריה; נזקיהן של מלחמות המאה ה-19 לחברה ולמסחר; רעידות אדמה, מגפות ושרפות – כל אלו השפיעו לרעה על מצבם של יהודי איזמיר ולא פלא שרבים מהם היגרו ל'עולם החדש'.

אלו שנותרו – והם היוו במאה ה-19 כעשירית מאוכלוסיית העיר שמנתה כ-220 אלף איש – התמודדו מעתה עם עניניהם ובעיותיהם בתערובת של 'חדש' ו'ישן'. במישור זה בלטה דמותו של רבי חיים בן-יעקב פלאגי (החבי"ף). החבי"ף – שעד ימינו נחשב לאחד מחשובי הפוסקים - היה ליהודי איזמיר דמות מנהיגה מרכזית לאורך המאה ה-19, דבר שבא לידי ביטוי בכך שעד למותו בגיל 81 [בשנת 1868], הוא הספיק לכתוב יותר מ-100 ספרים שעסקו בפתרון בעיות יום-יום.

החבי"ף ייצג את ההמשכיות שבמסורת היהודית, גם אם פסקיו משקפים את התמורות ואת חדירתו של 'החדש'. ואמנם, במהלך המאה ה-19 גברו הכוחות המודרניים. אלו לבשו פנים יהודיות בדמותה של תנועת ההשכלה, ופנים עות'מניות בדמותן של רפורמות התנז'ימאת. המאמץ לשמור על סולידריות יהודית נעשה לא רק באמצעות עושר פסיקותיו של החבי"ף אלא גם על ידי כלים מודרניים, ובראשם העיתונות. לא במקרה היתה איזמיר המקום הראשון באימפריה בו ראו אור עיתונים עות'מניים ויהודיים גם יחד.

השבועון היהודי הראשון בשפת הלאדינו ראה אור באיזמיר בשנת 1843. אמנם היו נסיונות להוציא עיתונים יהודיים בטורקית, צרפתית ואפילו עברית, אך כל הנסיונות הללו נכשלו. כפי שהתרחש במרחבים יהודיים אחרים, הפכה הלאדינו משפת מסחר נחותה במעמדה לעומת שפת הקודש, לשפה שיצרה תודעה וגיבשה תרבות יהודית מודרנית, כפי שאפשר להתרשם מספרים שראו אור בלאדינו במהלך המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, ושהביאו בפני הקורא היהודי המשכיל ספרות מתורגמת, היסטוריה ומדע.

בזמן ייסודה של טורקיה המודרנית על ידי אתאתורכ, ששיחרר את איזמיר ב-9.9.1922 מידי היוונים שכבשו אותה במהלך מלחמת העולם הראשונה, ישבו בעיר כ-15,000 יהודים. לאחר הקמתה של מדינת ישראל, היגרו רבים מיהודי איזמיר אליה. כך פסק השימוש ברבים מבתי הכנסת, תהליך שהואץ לא רק מהגירה לישראל ולארצות אחרות, אלא גם מהמעבר של יהודים רבים ממרכז העיר אל פרבריה. כיום חיים באיזמיר כ-2200 יהודים, ובמקביל לחייהם בעיר הסובלנית הזו, הם מנסים – בין השאר – למצוא דרכים לשימור המורשת היהודית באיזמיר, ולשימור המורשת של יהדות איזמיר.

דף הבית > איזמיר, תורכיה > יהודי איזמיר - מבוא כללי

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©