דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
פרשוב - מבוא כללי

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

פרשוב, על שמותיה השונים - Epuryes, Eperies, Eperias, Pressow - נזכרת לראשונה בכתובים במסמך משנת 1247.

העיר פרשוב הוקמה על צומת דרכים מסחריות. מיקומה של העיר בעמק הטוריסה (Toyrsa) הקנה לה חשיבות כמרכז מסחרי. בעמק הנהר עברה דרך גדולה (Magna Via) מהונגריה לכיוון פולין, וליד פרשוב היא התפצלה לארבע זרועות: הראשונה בכיוון מזרח אל גליציה דרך מיצר דוקלה (Dukla), השניה בכיוון צפון לגליציה, דרך ברדיוב (Bardejov), השלישית לעיר הפולנית סנץ (Sancz) דרך סבינוב (Sabinov) והרביעית פנתה מערבה אל מחוז שפיש Spiš))

שני מלכים השפיעו רבות על מעמדה של העיר: המלךBella IV אשר החל בשיקום הונגריה לאחר פלישת הטטרים ב- 1241, והזמין בעלי מלאכה מהארצות הגרמניות להתיישב בעמק הנהר טוריסה; והמלך Andras III שנענה לתושבי העיר והעניק לפרשוב בשנת 1299 זכויות של עיר מלכותית חופשית- מערכת משפט, מנהל וכלכלה. שני המלכים נקטו במדיניות של ביצור העיר מחמת החשש מפני חידוש הפלישה של המונגולים. פרשוב, כערים ימי ביניימיות אחרות, הוקפה בחומה רצופה, מגדלי שמירה ותעלת מים. החומה נבנתה במספר שלבים החל משנת 1347 (החומות פורקו בשנת 1768, משום שלא שימשו עוד כמגן לעיר, ועצרו את התפתחותה).

מעמדה כעיר העניק לתושביה זכויות על נדל"ן והזכות לבחור במוסדות עירוניים עצמאיים. המסחר והמלאכה תפסו אט אט את מקומה של החקלאות כעיסוק עיקרי ובמאה ה-14 מאוגדים בעלי המלאכה של העיר בתשע גילדות שונות. אוכלוסיית העיר היתה מורכבת מהונגרים, גרמנים ופולנים.

במאה ה-14 וה-15 נבנו שני מבני ציבור חשובים- כנסיית "מיקולש הקדוש" ומאוחר יותר, בית העירייה. בתחילת המאה ה-15 הקימה מועצת העיר באחד ממגדלי החומה המקיפה את העיר מתקן הידראולי לשאיבת מים מהנחל הסמוך אל מיכל אבן בצנרת עץ. בתחילת המאה ה-16 אבד מלך הונגריה את הממלכה לטורקים, אך פרשוב, שהיוותה חלק מאגוד ערים יחד עם קושיצ'ה ברדיוב לבוקה וסבינוב, היתה חלק מהצד ההונגרי. הצד ההונגרי היה תחת סמכות כנסייתית, סמכות שכללה שליטה על רכוש רב. רכוש זה משך לאיזור מסדרים כנסייתיים נוספים: הכרמליטים, הדומיניקנים, היזואיטים וסיסטרנציאנים. בנוסף לכך, חלק גדול של האצולה ההונגרית עוברת לסלובקיה, ובתוכה - גם לפרשוב.

בתקופה זו העיר ניצבת תחת מאבקי שליטה והתקוממויות קשות, אירועים הגורמים להרס כלכלי ופיזי של העיר. בתחילת המאה ה- 18 פרצה בעיר מגיפה קשה ולאחר מכן שתי שריפות גדולות - העיר נהרסה, ונעשתה נטולת כוחות כספיים וכוח כלכלי.

אט אט השתקמה כלכלת העיר, והתפתחו ענפי ייצור עוגבים, נייר ובדים. בעיר נוסד קולגיום שמשך סטודנטים מהסביבה הקרובה והרחוקה והווה במה להשכלה ליברלית במשך דורות.

לאחר "אביב העמים" ב- 1848, מונהגת מדיניות ריכוזית. פרשוב, מאבדת את מעמדה כבירת המחוז ואת זכויותיה כעיר מלכותית חופשית ומשוייכת למחוז קושיצה. כל אותה העת נעשים מאמצים ל"הונגריזציה", נושא הבא לידי ביטוי בתחום מערכת החינוך- שפת ההוראה היתה הונגרית.

בעקבות שריפה שהתחוללה ב- 1887, העיר עוברת תהליך משמעותי של בניה מחודשת- תשתית לחשמל, מערכת ביוב משוכללת, מסילת רכבת ומאוחר יותר מותקנת בעיר מערכת אספקת מים לבתים.

בשנת 1863 העיר מנתה 10,300 תושבים בינהם: 800 הונגרים, 1200 גרמנים- ביניהם 300 יהודים, 150 צוענים והשאר סלובקים.

בתחילת המאה ה- 20 עדיין אין גילוי משמעותי של תרבות סלובקית. חיי התרבות של העיר מאופיינים בעיקרם בהשפעות של התרבות הגרמנית והתרבות ההונגרית, התרבות סלובקית תתפתח רק מאוחר יותר.

פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב- 1914 שמה קץ לתקוות להצלחת "ההונגריזציה". סיומה של המלחמה ושחרור החיילים לביתם, הביאה על העיר פורענות קשה, שדוכאה מאוחר יותר בעזרת יחידה צבאית שהגיעה למקום. באוקטובר 1918 הוכרזה עצמאותה של סלובקיה. בסוף השנה נכנס לעיר צבא הרפובליקה ומוסדות השלטון עברו לידי הממשלה המרכזית. השפה הסלובקית היתה ללשון הרשמית. באותה עת מנתה אוכלוסיית העיר פרשוב 15,577 תושבים.

במרץ 1919 הוכרזה הרפובליקה ההונגרית הסובייטית. בתגובה להכרזה זו פלשו צבאות צ'כוסלובקיה ורומניה להונגריה. בפרשוב הוכרזה דיקטטורה צבאית, עקב מצב החירום הביטחוני והוטל בערבים עוצר חמור.

בלה קון, עיתונאי שחזר מהשבי הרוסי, ניצל את ההזדמנות והכריז יחד עם חבריו למפלגה הקומוניסטית על הקמת הרפובליקה הסובייטית הסלובקית בפרשוב. הצבא הצ'כוסלובקי והרומני - שלעזרתו חשו הצרפתים - הגישו אולטימטום לממשלתו של קון. למרות המצב הכלכלי הקשה ואופוזיציה רבה ממקורביו, הסיג קון את הצבא ההונגרי לגבולותיו הקודמים. לבסוף בלה קון סולק אל חיי גלות בבריה"מ. מכאן פרשוב נמוגה ממפת המהפכה העולמית ושבה אל חיי היומיום.


התיישבות יהודים בפרשוב:

באזור שאריש (Šariš), שהעיר פרשוב היוותה את מרכזו מאז ומתמיד, ישבו יהודים מימי קדם. אם כי בין חומות העיר היהודים לא הורשו להתגורר, הרי שהם השפיעו על התהוותה וצמיחתה.

התעודות הראשונות בכתב על יהודים משטחה של הונגריה, מקורן במחצית המאה ה – 10. יחד עם זאת, אין משמעותן כי רק אז מתחילה הנוכחות היהודית באזור זה. קיימים סימנים המעידים על כך שהיהודים הראשונים הגיעו לאזור עם הלגיונות הרומים אשר חזרו לאזור לאחר כיבוש יהודה.

על פי מחקרו של אויגן ברקני, מייסד המוזיאון היהודי הראשון שבוקם בפרשוב בשנת 1928, היהודים הגיעו למחוז שאריש משלושה כיוונים: מהמערב – אוסטריה וצ'כיה שם גרמו מסעות הצלב לרדיפת יהודים בלתי פוסקת; מהדרום – מהשפלה ההונגרית הגדולה שאותה הרסו פלישות הטורקים; מהצפון – מגליציה, שבינה לבין הונגריה לא היה מאז 1767 גבול שמור, וחצייתו היתה נוחה ולא מסוכנת.

בפרשוב, כמו בערים מלכותיות אחרות, יהודים לא יכלו להתגורר. עד לסוף המאה ה – 15 לא נשמרו ראיות כתובות אודותם, אם כי על נוכחות יהודים במחוז שאריש מאז ימי הביניים, מעידה תעודה משנת 1247 המזכירה יישוב בשם Židovsky Potok - הנחל היהודי. יהודים התגוררו ליד כפרים של סלובקים ורוסינים ועסקו במסחר זעיר, הובלות סחורות, ייצור שיכר וכדומה.

בשנת 1749 פנו היהודים אל השלטון בכדי קבל רישיון להיכנס לעיר ולסחור בשטחה. חלק מהסוחרים היהודים שהו בעיר מעבר לזמן המותר ושכרו בסתר בית ברחוב Jarkov'a 16 ואחד מחדריו הוסב לבית מדרש. קיומו של זה האחרון נשכח ונתגלה שוב בשנת 1928 בדרך המקרה.

בשנת 1789 פרסם הקיסר יוזף ה-II את "צו הסבלנות". ניתן לומר כי הקיסר הצעיד בכך את נתיניו כברת דרך משלטון עריצות של ימי הביניים לחברה אזרחית מודרנית. הקיסר ניסה למזג את נתיניו ליישות הומוגנית אחת אשר נוהגת באופן זהה. מאותה העת יכלו היהודים להתיישב בכל שטחי האימפריה לרבות הערים המלכותיות (מלבד ערי המכרות). כמו כן הבטיח הצו את חופש העיסוק והזכות לחכור אדמה ולעבדה. רפורמה זו פתחה חלון הזדמנויות חדש ליהודים בפרשוב בפרט וברחבי הממלכה בכלל.

 

הקהילה היהודית בעיר:

היהודי הראשון שהתיישב בפרשוב במחצית שנות ה- 80 של המאה – 18, היה סוחר מגליציה בשם מארק הולנדר. בגיל צעיר החל לעסוק במסחר וצבר רכוש רב. לרשות בית המלוכה העמיד חלק מרכוש זה, מה שהפך אותו ליקיר הקיסר עצמו. הודות לעושרו, לכשרונותיו המסחריים והפוליטיים ולקשריו, היה הולנדר מכובד מאוד בקרב היהודים. בשנת 1813 נבחר הולנדר לראש היהודים במחוז שאריש בתואר "ראש מדינה" וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו.

זרם רב של המגרים יהודים בעיקר מגליציה זרם לשאריש בסוף המאה ה-18, מה שהחיש את הצורך ביסודה של קהילה. בעזרת קשריו וממונו פעל הולנדר רבות למען בני דתו ולא רק במחוז הנדון. עם הזמן הצטרפו באופן הדרגתי משפחות נוספות מהכפרים הסמוכים להולנדר ולמשפחתו וקבעו את מושבם בפרשוב. רשמית נוסדה קהילת פרשוב בשנת 1830 ובראשה עמד ליאו הולנדר בנו של מארק הולנדר. יש לשער כי מוסדות יהודים התקיימו בה כבר קודם לכן.

בשנת 1831 נפתח בית מדרש בביתו של הולנדר ובשנת 1846 נוסד בית הספר היהודי. לצידו של הולנדר עמד רבה הראשון של העיר ד"ר שלמה שילר-סנטי. בשנת 1846 חיו בעיר 184 יהודים. בית הכנסת הראשון בעיר הוקם בין השנים 1848 – 1849 ברחוב קונסטנטין. הקמתו בוצעה לפי תוכניותיו של הארכיטקט פריבולה, והעלות, כולל המגרש הסתכמה ב - 12,500 זהובים. רבע מהוצאות הבניה נתרמו על ידי ליאו הולנדר. בשנת 1850 נוסדה 'חברה קדישא' אשר בראשה הועמד כגבאי ראשי, ליאו הולנדר, בנו של מרק הולנדר. מוסד זה פעל מעבר למטרותיו הרשמיות (קבורה מכובדת של מתי הקהילה), ועסק במעשי צדקה ועזרה סוציאלית. ד"ר ברוך בק שימש כרבה השני של הקהילה ובשנת 1857 מונה ד"ר מאיר אוסטרליץ למחליפו. זה שימש בתפקיד עד לפטירתו בשנת 1913.

בשנת 1867 חוקק הפרלמנט ההונגרי חוק שביטל את כל ההגבלות וההפליות כנגד היהודים - יהודי הונגריה קיבלו אמנציפציה. החוק יצר תנאים נוחים לקליטתם של מהגרים יהודים מהארצות השכנות. עם השגת השוויון, החל תהליך של התבוללות תרבותית ולשונית בקרב יהודי הונגריה, ובעקבותיו החלה התפלגות ביהדות הונגריה. הקהילות הכפריות דבקו במסורת ובמנהגים כפי שנהגו אבותיהם על פי 'שולחן ערוך', ואילו הקהילות בערים, שהיו מורכבות בין השאר מאינטליגנציה ועשירים, ניסו להתאים את חייהם לאלה של החברה הנוצרית אשר חיו בתוכה.

תהליך ההתפלגות הגיע לשיאו בקונגרס היהודי הכללי שנערך בין השנים 1868-1869. בקונגרס זה התקיים הפיצול לשני פלגים עיקריים – אורתודוקסי וניאולוגי. הפילוג היה על רקע דרישת האורתודוקסים לקבוע באופן רשמי כי ניהול הקהילה והיחידים שבה יהיה עפ"י הלכות 'שולחן ערוך'. בצד שני הזרמים העיקריים, התקיימו שני זרמים קטנים יותר: האחד, אשר סירב להצטרף לאחד הפלגים וכונה – סטטוס-קוו-אנטה, והשני היה מורכב מהקהילות החסידיות הקיצוניות. פילוג זה השפיע גם על הקהילה בפרשוב. הקהילה המקורית בפרשוב עוד מימי נשיאותו של הולנדר, התאפיינה בהיותה קהילה יהודית מתקדמת, וברוח זו המשיכו הרבנים ויושבי הראש שלה לבנותה ולקיימה.

בשנת 1868 נוסדה אגודת גמילות חסד בקרב הקהילה הניאולוגית בשם 'שוחר טוב' ובשנה שלאחר מכן הוקם מקווה טהרה ניאולוגי. בשנת 1876 חדלה הקהילה הניאולוגית להשתמש בבית הקברות הישן, ובשכנות לבית הקברות הנוצרי נפתח בית קברות ניאולוגי. בראש הקהילה עמדו ד"ר אינגנץ גליק וד"ר אדולף פרופר. הרב ד"ר מאיר אוסטרליץ מילא את משרת רב הקהילה עד שנת 1913. בשנת 1888 התקבל תקנון חדש לחברה קדישא. זו הציבה לעצמה למטרה עזרה לעניי הקהילה, קבורה מכובדת ושוויונית, תמיכה רוחנית וגמילות חסדים. החברה פעלה בין השאר לשיקומו של בית הקברות הישן והקמת בית טהרה, בית שחיטה ועוד. בנוסף פעלה בעיר אגודת "סעד של נשים". מלבד פעילות צדקה וחינוך הקימה האגודה מטבח שסיפק ארוחות חמות לנזקקי פרשוב.

במקביל לקהילה הניאולוגית, פעלה בעיר הקהילה האורתודוקסית אשר נוסדה רשמית באפריל 1871. עד שנת 1884 התנהלו התפילות באולם שכור. כתוצאה מהגירתם המואצת של יהודי הסביבה גדלה בעיקר הקהילה האורתודוקסית, למרות שהקהילה הניאולוגית החזיקה עדין בעמדת ההנהגה. עד סוף המאה הגיע מספר חברי הקהילה האורתודוקסית לכאלף איש. ראש הקהילה הראשון היה הרמן ראיקוביץ ואת משרת הרב מילא הרב ליאופולד יולס ולאחריו הרב משה אריה רוט. זה האחרון יסד את תלמוד תורה "עץ החיים" ובעידודו נוסדה חברה קדישא עצמאית כדי לא להזדקק לשרותיה של זו הניאולוגית. יו"ר נוסף היה עזריאל יעקב אלטמן שהיה הציוני הראשון בפרשוב ושימש גם כציר בשני הקונגרסים הראשונים של ההסתדרות הציונית. לאחריו של רוט מונה למשרת הרב ישעיהו פירסט.

בין השנים 1871 ועד 1884, התקיים מניין תפילה אורתודוקסי באולם שכור. בית הכנסת האורתודוקסי נבנה בשנת 1898, בעלות של 48,000 זהובים (בתקופת כהונתו של הרב ישעיהו פירסט). בית הכנסת נבנה בסגנון מאורי, על פי תוכניות בית הכנסת בטוקאי (Tokaj) שבהונגריה. בנייתו הושלמה תוך עשרה חודשים.

ב 1891 בני הקהילה האורתודוקסית ייסדו 'חברה קדישא' עצמאית, על מנת לא להיזקק לשירותיה של הניאולוגית, ובשנה זו הוקם גם בית הקברות. את המקווה בנתה הקהילה בשנת 1904. בראשית המאה ה-20 גדלו פעילויות התרבות והחברה כמו גם הספורט של הקהילה האורתודוקסית. כמו כן פעלו גן ואגודות צדקה כגון "ביקור חולים". לימודי הקודש התנהלו בתלמוד תורה.

בשנת 1912 פרשה קבוצת יהודים אשכנזים, תלמידי הבעל שם טוב, מארגון הקהילה האורתודוקסית. מאז 1911 התפללו אלו בבית המדרש שהוקם ב- 1884 והותאם לצורכיהם. ילדיהם המשיכו ללמוד בבית הספר העממי האורתודוקסי. בתי הספר העממיים של שתי הקהילות הגיעו לפני מלחמת העולם הראשונה לרמה גבוהה בהשוואה לאלו הנוצרים. בבת הספר הניאולוגי למדו 150 תלמידים לערך, באורתודוקסי למעלה מ-200, בגן האורתודוקסי יותר מ-100 ילדים. לקהילה הייתה גם ישיבה שבשיאה למדו בה 50 בחורים.

הרב משה חיים לאו הגיע לעיר לשמש כרב הקהילה האורתודוקסית ב-1928 מפולין. בשנת 1935 עזב הרב את הקהילה ונסיבות עזיבתו אינן ברורות. בין כהונתו של רב אחד למחליפו כמו גם בעת העדר הרב מהעיר מילא את מקומו הדיין רבי דוד נויווירט משנת 1873 ועד יום מותו ב-1942.

חינוך גבוה רכשו בני העיר היהודים והסביבה בקולגיום האוונגליוני. בשנת 1905 למדו בכל המוסדות להשכלה גבוה למעלה מ-200 יהודים שהיוו25.7% מכלל התלמידים, מרביתם למדו בביה"ס התיכון (גימנסיום) שם היוו 44% מכלל התלמידים ובאקדמיה למשפטים שם היוו 20% מסך כל התלמידים. במוסדות אלו פעלו מספר פרופסורים יהודים לאו דווקא במקצועות הדת.

מלחמת העולם הראשונה קטעה את התפתחות הקהילות כמו גם את החיים החברתיים בהן. פעילות הסעד היהודיות שרתו את תושבי העיר כולם. מונומנט זיכרון שהוצב בבית הקברות הניאולוגי מנציח את זכרם של החיילים בני הקהילה שנפלו בקרבות. התפוררותה של האימפריה האוסטרו-הונגרית והכללתה של פרשוב בצ'כוסלובקיה כמו גם התנאים החברתיים והכלכליים החדשים השפיעו באופן מכריע על התפתחותן של שתי הקהילות. במפקד של 1921 נרשמו 3477 יהודים (20%). בשנות השלושים עלה מספרם על 4300, כמעט רבע מתושבי העיר. היחס היה 1:3 לטובת האורתודוקסים שנהנו מהגירה מואצת מכפרי הסביבה. עם ההתנתקות מהונגריה נחלשו קשריה של הקהילה הניאולוגית עם בודפשט ושאר ערי הונגריה הגדולות שבהן התקיימו קהילות ניאולוגיות דומות.

עם הגידול המהיר של הקהל האורתודוקסי נאלצה הקהילה להקים בית כנסת חדש. בשנת 1930 נחנך בית הכנסת רחוב קושיצקה על פי תכנונו של הארכיטקט יוליוס גרוסמן. בית הכנסת נקרא 'היכל אברהם' על שם אברהם אידולף אמסטר, סוחר אמיד שהיה היוזם והמממן העיקרי של הפרוייקט. ב-1935 הוקם בית הכנסת "הספרדי" - הקלויז, גם כן לאור גידולה של הקהילה. זה היה חלק ממתחם הקהילה האורתודוקסית שכלל בית כנסת, בנין משרדים, בית הספר העממי ובניני שירות נוספים, כגון בית הרב, בית ראש הקהילה, ואיטליז. כמו כן, מלבד שני בתי הכנסת פעלו תלמוד תורה "עץ החיים" וישיבת "תורת חיים" מייסודו של הרב לאו. הכשרה מקצועית ניתנה לנערי הקהילה מטעם אגודת התעשייה והמלאכה.

בין שתי מלחמות העולם התחזקה התנועה הציונית בסניף המקומי בראשותו של ד"ר קרול פרבשטיין. היה זה סניף של ההסתדרות הציונית בצ'כוסלובקיה. הציונים באו ברובם משורותיה של הקהילה האורתודוקסית, בקהילה הניאולוגית רבו המתבוללים. המפלגה היהודית אף היא בראשותו של ד"ר קרול פרבשטיין הייתה פעילה מבחינה פוליטית והעומד בראשה היה במשך שנים סגן ראש העיר. מיד עם הקמת צ'כוסלובקיה התפתחו בעיר כל הפלגים של התנועה הציונית: ציונים כללים, א"י העובדת, המזרחי והתנועה הרביזיוניסטית. בעקבות המפלגות קמו תנועות הנוער: השומר הצעיר, בני עקיבא ובית"ר. מאוחר יותר נוסד סניף של מכבי הצעיר.

בשנת 1928 יסד הרב אברהם יהודה לירט את סניף "צעירי אגודת ישראל", את בית הספר לבנות "בית יעקב" ואת ארגון "פרחי אגודת ישראל". בשנה זו נוסד המוזיאון היהודי בפרשוב. בבית ששופץ ברחוב Jarkov'a נתגלו ציורי קיר וכתובות מתחת לשכבות הטיח. התברר כי המקום שימש בסוף המאה ה-18 כבית מדרש זמני אותו יסדו הסוחרים היהודים מהסביבה שבאו לעיר בימי השוק. המהנדס ברקני וד"ר אוסטרליץ הגו את הרעיון, הם אספו חפצים למטרה זו בכל רחבי סלובקיה. משהיה המוזיאון צר מלהכיל את כל חפצי האוסף פנו השניים לעירייה וזאת העמידה לרשות הקהילה מגדל שהיה חלק מחומת העיר בעבר בשנת 1931. אין ספק כי היה מפעל זה חריג בקרב יהודי צ'כוסלובקיה כולה, שכן רק בפראג היה אז מוזיאון יהודי.

התפרקותה של צ'כוסלובקיה בעקבות הסכם מינכן יצר מדינה סלובקית פשיסטית בחסות אידיאולוגיה ורעיונות נאצים ובחיי היהודים החל פרק חדש. בחסות מפלגת העם הסלובקית על שם 'הילנקה', הלכה וגברה ההסתה והאנטישמיות בעקבותיה. בקרב הציבור הסלובקי הלכה וגדלה התמיכה בפתרון "השאלה היהודית" בנוסח חוקי נירנברג. בשנת קיומה הראשונה של המדינה הסלובקית החלה ההגבלה הדרגתית של זכויותיהם הפוליטיות והאזרחיות של היהודים כמו גם בתחומי הכלכלה. שנה לאחר מכן כבר החלו להגיע אל פרשוב פליטים מפולין ואוכלוסיית העיר היהודית הגיע ליותר מ-5000 נפש. שתי הקהילות נרתמו לעזרת הפליטים ואילו תנועות הנוער עסקו בארגון פעילות הברחה והגירה להונגריה ומשם לכל רחבי העולם כולל ארץ ישראל.

פרשוב הייתה העיר הראשונה בסלובקיה בה נצטוו היהודים כבר באביב 1941 לשאת סימן זיהוי על שרווליהם (בתחילה כחול, ורק אחר כך צהוב). הייתה זו גם אחת הערים הראשונות שבה המון מוסת התפרע והרס עסקים של יהודים ואף תקף יהודים פיזית. בינואר 1941 ארגן ראש המחוז הפגנה שבסופה התנפלו המפגינים על בית הכנסת האורתודוקסי החדש 'היכל אברהם' ברחוב קושיצקה והעלו את המבנה באש. מאורע זה ידוע בכינויו "לילה הבדולח של פרשוב". באופן הדרגתי נכנסו לתוקף חוקים כלכליים אנטי יהודיים. בפקודת השלטונות נסגרו 585 בתי עסק יהודיים ו-110 עסקים גדולים הועברו לידי "האריזטורים". רופאים יהודים סולקו ממקום עבודתם (אותה העת היו רוב רופאי העיר יהודים). בנוסף סולקו היהודים ממערכת החינוך הממלכתית והתמיכה הממשלתית הופסקה לבתי הספר היהודים. כמו כן אולצו היהודים לפנות את דירותיהם מאזורים מסוימים בעיר. ב-9 בספטמבר 1941 קיבל הפרלמנט החלטה בנוגע למעמדם המשפטי של היהודים הידוע גם כ"קודקס היהודי". באוקטובר 1941 גורשו יהודי ברטיסלאבה ורבים מהם הגיעו לפרשוב מה שהיווה מעמסה כבדה על הקהילה בעיר. באותו החודש החל רישומם של יהודי פרשוב לשם העסקתם בעבודות כפייה. בעקבותיו נשלחו 400 יהודים לעבודות כפייה במקומות שונים.

ב-2 בדצמבר 1941 נחתם הסכם בין וויטק טיקה, ראש ממשלת סלובקיה, עם הציר הגרמני בברטיסלאבה. ממשלת סלובקיה התחייבה לשלם לגרמניה סכום של 500 מרק עבור כל יהודי שיגורש. טיקה התנא הסכם זה בכך שלרייך הגרמני לא תהיה כל דרישה בנוגע לרכוש יהודי סלובקיה, וכן כי המגורשים לא ישטבו יותר לסלובקיה.

למרבה הצער גם בנושא הגירושים הבכורה לפרשוב. ב-20 במרץ 1942 התחיל המצוד אחר בנות מחוז שאריש היהודיות. בידי השוטרים היו כאמור רשימות של כל הבנות מגיל 16 ומעלה. הבנות רוכזו בחצר תחנת מכבי האש משם הוצעדו אל תחנות הרכבת והועמסו על קרונות. בלילה שבין ה-25 ל-26 למרץ יצאו הנערות מסלובקיה לאושוויץ. ביום שלמחרת טרנספורט נוסף נשלח לאותו היעד. במרץ ובאפריל 1942 נשלחו מסלובקיה 4 טרנספורטים ובהם 4000 בנות. ב-2 באפריל 1942 יצא הטרנספורט הראשון מבין 15 ועליו 1000 רווקים בני 15-35. באותו החודש החל המבצע לחיסול הסופי של יהדות סלובקיה- איסוף המשפחות לגירוש. עד סוף יוני יצאו מסלובקיה 42 טרנספורטים של משפחות יהודיות. באוקטובר גורשו אחרוני היהודים מפרשוב. אלו היו ברובם חולים סופניים ונכים שנשלחו לתאי הגזים בפולין.

בשנת 1942 גורשו מסלובקיה כולה 57,837 יהודים, ב-57 טרנספורטים: לאושוויץ 14 משלוחים ובהם 18,746 יהודים; ללובלין 4 משלוחים ובהם 4581 יהודים; לאופולה 34 משלוחים ובהם 34,540 יהודים. הילדים שהיו מבין המגורשים: עד גיל ארבע- 3482; בגילאים ארבע עד עשר- 4581 ילדים.

הונגריה שנכבשה בידי הגרמנים במרץ 1944, כבר לא הייתה מקום מפלט ליהודים ואלו החלו לברוח חזרה לסלובקיה. עם התקדמותו ממזרח של הצבא האדום, הוחלט על ידי השלטונות לרכז את יהודי שאריש הנותרים ולהעבירם למרכז ומערב סלובקיה. לאחר פעולות אלו נותרו בפרשוב 115 יהודים בלבד. רובם רופאים, מהנדסים ובעלי מקצוע מיוחדים ובני משפחותיהם.

ב-29 באוגוסט 1944 פרץ המרד הסלובקי הלאומי. יחידות פרטיזנים פעלו באזור בצורה ספורדית עוד קודם לכן. בין הפרטיזנים נמנו יהודים רבים בני פרשוב. לאחר דיכוי המרד נתפסו בפרשוב כ-150 יהודים 110 מתוכם נשלחו לאושוויץ.

אל העיר נכס הצבא האדום ב-19 בינואר 1945. היהודים החלו לצאת ממחבואיהם ולחזור לעיר בהתחלה מהסביבה הקרובה ומאוחר יותר מאזורים מרוחקים יותר. בפרשוב התקבצו 716 ניצולים (מתוכם 110 ילדים). חיי הקהילה התחדשו במסגרת קהילתית אחת. לא היה זה שיקום דתי אלא הרצון ליצור מסגרת תומכת של עזרה הדדית. נכסי דלא ניידי שהיו ברשות הקהילה לפני המלחמה כמו גם המטלטלים והכספים הוחרמו ונבזזו. את בית הכנסת האורתודוקסי הגדול ניצל הצבא הנאצי לאורווה, מחסן ומוסך. בראש הקהילה עמד אז הרמן וייס ואחריו איגנץ שפירא. בבחירות הראשונות לראשות הקהילה שנערכו לאחר היו 175 בעלי זכות בחירה ולתפקיד נבחר מורץ פויירשטיין.

מבין יהודי פרשוב שגורשו חזרו לאחר המלחמה 284 איש בלבד! עם סיום גל הגירושים ב1942 נותרו בפרשוב כ-550 יהודים בעלי "תעודות חסות". (22 מתושבי פרשוב הנוצרים הוכרו מאוחר יותר על ידי 'יד ושם' כחסידי אומות העולם). מספר יהודים אף מצא מקלט בין חומותיו של המנזר הפרנציסקני בפרשוב.

גילויי האנטישמיות וההתנכלות מצד תושבי העיר הנוצרים גרמו לרבים מהשבים לעזוב את העיר ולהגר. לאחר המלחמה חודשו אומנם חיי הקהילה במסגרת האפשרויות שנקבעו על ידי המציאות הפוליטית החדשה. ב-2 באוקטובר 1948 נחנך מחדש בית הכנסת האורתודוקסי הגדול. יתר בתי הכנסת ובתי המדרש נזנחו והשימוש בהם לא חודש. מבנים אלו הוחכרו על ידי הקהילה למטרות אחרות. מספר חברי הקהילה ירד במהירות עקב הגירה והתאפיין בגילם המתקדם של חבריה תוך תהליך מואץ ונרחב של אתאיזציה. עם עצירת העלייה בשנת 1950 נשארו בפרשוב כ-300 יהודים. ב-1957 שופץ פנים בית הכנסת האורתודוקסי וחודשה פעילות המקווה. באותה שנה שוקמו גם בתי הקברות שעברו מעשי ונדליזם רבים. מספר חברי הקהילה המשיך לרדת ובסוף שנות ה-80 ירד לפחות מ-60.

אחרי נובמבר 1989 מתחיל עידן חדש בתולדות הקהילה היהודית בפרשוב. מספר חבריה הוכפל והגיע ל-106, הפעילות התעצמה בעזרת תרומות שהגיעו מחוץ לארץ. בית הכנסת האורתודוקסי שוקם בין השנים 1993-1991 מכספי תרומות יהודים מארה"ב, וכן שוקם בית הקברות הניאולוגי. בחזית בית הכנסת הוקם גלעד לזכר קורבנות השואה. עם פירוקה של צ'כוסלובקיה הוחזרו אוספי המוזיאון היהודי שאוחסנו בפראג וחלקם הקטן מוצג בעזרת הנשים של בית הכנסת.

כיום קוברת הקהילה את מתיה בבית הקברות הניאולוגי. הקהילה מונה כיום מספר מועט של חברים והתפילות בשבת מגובות ברב ומתפללים מהעיר קושיצה השכנה. מקורותיה הכספיים של הקהילה באים מדמי שכירות של נכסיה. בעיר נותרו כמה עשרות בודדות של יהודים בגילאים מתקדמים.

 

ראשי הקהילה בפרשוב (על פי סדר כהונתם):

Herman Weisz

Ignác Spira

(1948) Mōric Feuerstein

(1929) Alexander Weisz

Leo Arje

Alexander Weisz

Samuel Rosenblum

Zĭgmund Krausz

Marek Kolber

Adolf Amster

Menhart Frischmann

Arthur Gartner

Jakub Chajmovič

Dezider Landa (1999)

Šiovič Imrich

 

האוכלוסייה היהודית בפרשוב:

שנה

מספר התושבים

מהם יהודים

באחוזים

1787

-

משפחה אחת

-

1828

8,187

76

0.9

1869

10,772

1,010

5.9

1880

10,371

1,229

13.8

1900

13,098

2,106

16.1

1921

17,577

3,477

19.8

1930

21,775

3,965

18.2

1940

24,391

4,308

17.6

1948

20,329

452

2.2

 

כתבו: ניר כהן, אבירם וייסה, שירה מאמיה וליאורה חמי-כהן


Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©