דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
ברדיוב - מבוא כללי

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

בסלובקית: ברדיוב (BARDEJOV), בהונגרית: בארטפה (BARTFA), בגרמנית: בארטפלד (BARTFELD). עיר בצפון מחוז שאריש ((SARISA שבצפון מזרח סלובקיה, יושבת על גדות נהר הטופלה כ- 15 ק"מ מגבול פולין. כיום חיים בה כ- 32,000 תושבים.

ברדיוב היא עיר ימי-ביניימית טיפוסית. עדויות ראשונות לקיומה נמצאו במסמכים מאמצע המאה ה- 13. באמצע המאה ה- 14 זכתה למעמד של עיר מלך חופשית ובמשך כ- 300 שנה הייתה למרכז של מסחר, חינוך ואומנות. החומה המקיפה את העיר ומערכת הביצורים שלה השתמרו היטב.

כבר ב- 1950 הוכרזה ברדיוב כעיר מוגנת ונערכו בה פעולות שימור אינטנסיביות שבזכותן זכתה בשנת 1986 בפרס אירופאי - "מדלית זהב" מטעם חבר נאמנים בין לאומי. בשנת 2000 הוכרזה כעיר מורשת עולמית ע"י אונסקו. הנימוקים לקבלת המעמד היו:

1. העיר המבוצרת מהווה עדות שמורה היטב למבנה הכלכלי והחברתי של ערי מסחר במרכז אירופה הימי-ביניימית.
2. התכנית, הבניינים וביצורי העיר ברדיוב מדגימים את המתחם העירוני שהתפתח במרכז אירופה בימי הביניים בנקודות מרכזיות לאורך צירי המסחר הגדולים של התקופה.

עדויות ראשונות להימצאותם של יהודים בברדיוב ובסביבתה קיימות כבר מן המאות ה- 16 וה- 17, אולם הם גורשו והישוב היהודי בעיר חודש בתחילת המאה ה- 18. מוצאם של רוב היהודים שהתיישבו בעיר היה מפולין ומגליציה, ופעלה בה קהילה חסידית גדולה. כמו ברוב הערים באזור, התיישבו היהודים תחילה מחוץ לחומת העיר. החל מסוף המאה ה- 18 החלו משפחות בודדות לקבל היתרים לגור בתוך העיר או לפתוח בה עסקים, עד שב- 1840 בוטלו ההגבלות על ישיבת יהודים בערים ועל פעילותם הכלכלית. במהלך המאות ה- 18 וה- 19 ועד שנות העשרים של המאה ה- 20 גדלה הקהילה בהתמדה, ולשיא גודלה והשפעתה הגיעה ב- 1919 כשמנתה 2,119 יהודים מתוך 6,500 תושבי העיר (32.6 אחוזים).

היהודים הראשונים בברדיוב עסקו בעיקר בייצור משקאות חריפים ובשיווקם, אך עם הזמן התרחבו תחומי העיסוק של חברי הקהילה וכללו בעלי מלאכה, בעלי עסקים, סוחרים מכל הסוגים ובעלי מקצועות חופשיים כגון רופאים, עורכי דין ופקידים במנהל הציבורי. יהודים רבים התפרנסו גם מענף התיירות שהתפתח סביב מעיינות המרפא שליד העיר. היהודים השתלבו היטב בכלכלת העיר, בחברה הכללית, בפוליטיקה ובפקידות המקומית. בשיאה של הקהילה היו רוב העסקים בעיר, כ- 80 אחוזים, בבעלות יהודית, ארבעה-עשר יהודים היו חברים במועצת העיר, הרופא המחוזי והוטרינר העירוני היו גם הם יהודים.

ב- 1869, עם הפילוג ביהדות הונגריה לאורתודוכסים ולניאולוגים, הצטרפה ברדיוב לארגון הקהילות האורתודוכסי. רוב המוסדות הקהילתיים שרתו את הקהילות החסידית והאורתודוקסית גם יחד. התפילה בבית הכנסת הישן, שנבנה בראשית המאה ה- 19 עם היווסדה של הקהילה היהודית בעיר כקהילה עצמאית, ובבית המדרש היתה משותפת. מ- 1871 מונו לתפקיד רב הקהילה רבנים משושלת צאנז, דבר שהפך את ברדיוב לאחד ממעוזי החסידות בסלובקיה. ראשון נתמנה לתפקיד נכדו של האדמו"ר מצאנז. בית הכנסת החדש, "קלויז דחברה ביקור חולים", נבנה ב- 1929 במרכז העיר על ידי ציבור אורתודוכסי צעיר.

עד מלחמת העולם השנייה לא היה בברדיוב בית ספר יהודי. הילדים למדו בבתי הספר הציבוריים והשלימו את לימודי היהדות בשעות הבוקר המוקדמות ובסופי השבוע, בחדר ובתלמוד תורה. על פי מר שפירא, כיוון שמספר התלמידים היהודיים בבתי הספר היה כה גדול, התחשבו רשויות העיר בבקשת הקהילה שלא ייערכו לימודים בשבתות. לפיכך למדו כל ילדי העיר, יהודים ולא יהודים, שעה נוספת בכל יום, וזכו בשני ימי חופש בשבוע.
מסוף המאה ה- 19 ובמהלך התקופה שבין שתי מלחמות העולם היתה בברדיוב פעילות ציונית ענפה. בעיר פעלו סניפים של מרבית הארגונים הציונים ושל תנועות הנוער מכל גווני הקשת הפוליטית והדתית.

הגזרות נגד היהודים בברדיוב החלו בעיקרן זמן קצר לאחר כינונה של המדינה הסלובקית העצמאית ב- 14 במרס 1939. תחילה נשללו רשיונותיהם של חלק מבעלי העסקים היהודים ופקידים יהודיים פוטרו מעבודתם. ב- 1940 הוצאו התלמידים היהודים מבתי הספר הכלליים, והקהילה הקימה עבורם בית-ספר נפרד. במהלך השנים 1940 ו- 1941 נמשכה דחיקת היהודים מחיי הכלכלה – עובדים יהודיים פוטרו והחל תהליך האריזציה בו הועברו כל בתי העסק היהודיים לידיים אריות.

ב- 20 במרץ 1942 אמור היה להתבצע הגירוש הגדול הראשון של יהודים מברדיוב. הדבר נודע יומיים קודם לכן לחברי ועד הקהילה ובראשם ר' רפאל לוי. בשיתוף עם רופא העיר ד"ר גרוסוויט, דאג לוי שכל הבנות היהודיות בברדיוב יוחזרו מבית הספר לבתיהן, שעליהם סומנה אות אדומה לציון היותם נגועים במחלה מדבקת. ל- 20 בנות הוזרקה מנה כפולה של חיסון נגד טיפוס וחומן עלה במהרה. הממשלה שלחה רופא מומחה מברטיסלבה שאישר קיום מגיפת טיפוס בקרב הקהילה, והטרנספורט שאמור היה להתבצע נדחה בארבעה שבועות. כך הצליחו להמלט בנות רבות.

ב- 18 באפריל 1942 החל גל הגירושים העיקרי מברדיוב, שנמשך עד 20 ביולי אותה שנה. בגל זה גורשו רוב יהודי העיר ויותר מאלף יהודים נוספים מיישובי הסביבה. עד מאי 1944 המשיכו להתגורר בברדיוב כ- 230 יהודים, שהמשיכו לקיים את מוסדות הקהילה הבסיסיים: רב, בית ספר, חזן ושוחט. בחודש מאי 1944 פונו רוב יהודי העיר למערב סלובקיה, ובספטמבר, לאחר דיכוי המרד הסלובקי, ערכו אנשי האס אס מצוד אחר הנותרים ושלחו אותם למחנות ההשמדה.

לאחר השחרור התקבצו בברדיוב כ- 300 יהודים, כ- 200 מהם תושבי העיר בעבר. מוסדות הקהילה חודשו, התמנה רב עיר חדש (ר' יקותיאל זלמן הלברשטם) ונבחרו נציגי ציבור. התפילות בבית הכנסת "ביקור חולים" התחדשו והארגונים הציוניים שבו לפעול. רבים מהיהודים שחזרו לעיר היגרו בשנים שלפני ירידת מסך הברזל לארצות אחרות – לישראל, לארה"ב או למדינות מערב אירופה.

 

כתבו: צפרה זיו, לי פיניש, לילך צ'לנוב, דניאל הורוביץ ודותן גורן.


Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©