דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > מורביה, צ'כיה > מאמרים - פרוסטיוב > מבני ציבור יהודיים בפרוסטיוב
מבני ציבור יהודיים בפרוסטיוב

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

1. Church of Chekoslovac Hussite - Cirkev Ceskoslovenska Husiska

כתובת: Demlova 3

רקע:
המבנה הראשון באתר זה אשר עליו קיים מידע הוא בית הכנסת האורתודקסי, אם כי סביר להניח כי קדמו לו מבנים אחרים כולל בתי כנסת.
בית הכנסת נחנך בא' כסלו 1676. המבנה עוצב בסגנון ברוק. חללו הפנימי, בעל גלרית עץ, הכיל בימה מזרחית. קומת הקרקע של המבנה שימשה כמגוריו של משפחות הרב וחזן, כמקובל בתקופה זו. ב- 1850 הבניין שופץ והוסף אגף צפון מזרחי עבור אורגן.

באמצע המאה ה- 19 חלו שינויים מרכזיים בתכנון העיר, אשר כללו הריסת בית העירייה הישן והקמת בניין העירייה הנוכחי ומבנים נוספים כגון בי"ס התיכון (Czech Real School) הסמוך לכנסייה. אלו שינויים אשר זרזו את הקמת בית הכנסת החדש באתר זה. אין ספק כי שינויים פנימיים בקהילה עצמה, גדילתה, צמיחתה הכלכלית והתפתחות זרמים מודרניים שימשו כגורמים נוספים לשינוי המהפכני שהתחולל באתר זה. הקהילה השכירה את שרותיו של האדריכל היהודי הנודע מוינה, יעקוב גרטנר, לעצב בית כנסת מפואר. הבנייה התבצעה על ידי קבלנים מקומיים, Konencny and Nedelnik. המבנה נחנך ב- 8 לספטמבר, 1904.

בית הכנסת המודרני ביחס לסביבה:
הקמת מבנה בית הכנסת דרשה הריסת השער בקצה הרחוב דמולובה. כך נוצרה גישה ישירה בין הרובע היהודי והרחוב הראשי של העיר. בנוסף, המבנה החדש הורחב ביחס לקודמו, וזאת על חשבון הסמטה המזרחית כך שהוצמד לבי"ס התיכון השכן. שינויים אלו מעידים על ניסיון להפוך את בית התפילה לחלק מהסביבה העירונית הכללית, זאת לאור תהליכי האינטגרציה של הקהילה היהודית בחברה הנוצרית מבחינה תרבותית וכלכלית. יש לזכור כי בשלב זה הרובע היהודי אוכלס על ידי יהודים בני מעמד הביניים ומטה ועל ידי נוצריים ואילו יהודי המעמד העליון עברו להתגורר באזורים מבוססים יותר מחוץ לגבולות הרובע. מכאן נבע הצורך להפנות את בית הכנסת לעיר פרוסטיוב. בהתאם לכך, המבנה הוא בעל ציר צפון-דרום על מנת לאפשר את מיקום כניסתו הראשית על השדרה הראשית. קהילה מודרנית זו העדיפה הסדר זה מאשר לדבוק בכיוון התפילה המסורתי למזרח.

מעבר להתייחסותו לחלל הציבורי הכללי של העיר, תכנון המבנה גם מתייחס לסביבתו המיידית כחלק מהרובע היהודי. בחינת תוכניות בית הכנסת ובית העם הצמוד אליו מלמדים כי קיים רצף עיצובי בין השניים על מנת ליצור מרכז קהילתי מאוחד המורכב משני מבנים אלו וחצר ציבורית ואינטימית ביניהם אשר שימשה כמוקד לפעילות קהילתית שונה. כך, במקביל לכוחות צנטריפוגלים הבולטים בתכנון האדריכלי ניתן לחוש גם בכוחות צנטריפטליים אשר נועדו לשרת ולקדם את פיתוח התרבות היהודית המקומית.

הפסדות החיצוניות של המבנה עוצבו בהשפעת כנסיות, בסגנון אקלקטי/היסטוריוני (עם אלמנטים נאו-רנסנס בולטים).

פנים המבנה מחולק למבואה צפונית ואחריה חלל מלבני המחולק ל 9 ריבועים על ידי ארבע עמודים מרוחקים התומכים בכיפה. מחד, תוכנית רצפה של 9 ריבועים מאפיינת תיכנון מסורתי של בתי כנסת באירופה אך מאידך, המבנה המוארך מכתיב עיצוב בזיקלי לתוכנית רצפה, בעלת ספינה מרכזית ושני סתוים צדדיים, וכך מעניק הד לקולות מעולם הנצרות. בנוסף, יעוד אזורים לאורגן ומקהלה במפלסים עליונים, מדגישים את הניסיון לאמץ תכנים נוצריים, כחלק ממגמת האינטגרציה בסביבה הנוכרית.

רוב עיטורי הפריטים בחלל הפנימי (עמודים, קורניס, מושבים, דלתות, ריצוף) הם בסגנון ארט נובו ומעידים על מעמדה הכלכלי העשיר של הקהילה.

קהילת בית הכנסת המודרני:
ככל הנראה מדובר בקהילה מודרנית ציונית אשר אימצה מגמות נאולוגיות. סדר הישיבה כלל הפרדה בין המינים וחברי הקהילה המסורתיים יותר ישבו בשורות הקדמיות כאות כבוד למחויבותם למסורת. עם זאת סדר התפילה כלל נגינת אורגן ושירת מקהלה.

המעבר מבית כנסת לכנסייה:
בית הכנסת שימש את הקהילה עד מלחמת העולם השנייה. ב14 ליולי, 1939 המשטר הנאצי הצית את המבנה ופנים בית הכנסת הושמד. ב1940 המבנה הפך למחסן של חברת הטקסטיל Hanisch & Co. רוב פירטי בית הכנסת נגנבו והושמדו במשך תקופת המשטר הנאצי. ב1942 התרחש ניסיון שני להצית את המבנה. עם תום המלחמה, ביולי 30, 1945, המבנה הועבר לידי המדינה, אשר השיבה אותו לבעלות הקהילה היהודית.
לאור קשיים כלכליים של קהילה כה קטנה (כ 150 מחבריה ניצלו) הקהילה היהודית נאלצה למכור את בית הכנסת. המבנה נמכר לכנסייה ההוסיטית במאי 1951. על פי עדות הכומר הנוכחי, קוסיצ'ק, לחוזה המכירה נלווה הסכם ג'נטלמני לשמר את הקשר למורשת העבר היהודית של המקום.
עקב השינוי ביעוד המבנה הוא עבר שיפוץ על פי תוכניות האדריכל הוברסט אוסט.

השינויים במבנה:

חזיתות:
המבנה בתוכניתו נשאר זהה אך החזיתות עוצבו מחדש בסגנון מודרניסטי.
בחזיתו הדרומית נשמר פתח הכניסה שעוצב מחדש בכיוון יותר ורטיקאלי ומעליו עוגל החלון. משני צדדיו בוטלו החלונות לטובת חלון צר וארוך תוך הדגשת השילוש הקדוש.
כמו כן בוטלו המגדלים והוסף גמלון משולש במרכז החזית. בפינתו הדרום מערבית של המבנה נשמרה צורתו העגולה והחלונות עוצבו מחדש בצורה ורטיקאלית. בחזיתו המערבית בוטלו החלונות התחתונים ונשארו החלונות הגדולים כפי שהיו.

פנים:
החלקים מעץ של גלריית הנשים הוסרו ואילו האגפים המזרחיים ומערביים נותרו. הוסף אגף לאורך בקצה הצפוני, במפלס עליון ואילו הקצה הדרומי, בו הייתה ממוקמת הבימה הפך לאזור משרדי הקהילה. למשרדים מוביל גרם המדרגות אשר במקור הוביל לחלל אורגן בית הכנסת והלאה לעזרת הנשים. עמודי החלל המרכזי עובו ושונו לריבועיים וכל מרכיבי עיטורי הקיר הוסרו בהתאם לסטנדרטים הצנועים של זרם פרוטסטנטי זה. במקביל לשינויים הרבים, ישנם אלמנטים אוטנטים מבית הכנסת אשר עדיין קיימים בכנסייה והם גרמי מדרגות ומעקות, הריצוף והקשת סביב צלמו של ישו.

ממצאים מקוריים מבית הכנסת:
במהלך ביקרונו נתקלנו בממצאים מעניינים כגון כספת הקהילה היהודית אשר נמצאה ריקה ועומדת במשרדי הקהילה ההוסיטית. בעליית הגג גילינו מצבור של פנסי זכוכית תכולים אשר היוו חלק מתאורת בית הכנסת ואילו במרתף נמצאה דלת אשר על פי סגנון עיטורה, כנראה גם כן שימשה את בית הכנסת.
בנוסף, צילמנו מסמכים רבים אשר הכומר הציג בפנינו מתוך הארכיב של הקהילה.

הקשר בין הקהילה היהודית להוסיטית:
אין זו תופעה חריגה שבתי כנסת נקנו על ידי הכנסייה ההוסיטית לאחר המלחמה. ידוע כי נרקמו קשרי קירבה מעניינים בין שתי קבוצות מיעוט אלו לאור עברם המשותף, בהיותם רדופים על ידי המשטר הקתולי בתקופות שונות.
ייתכן והיסטוריה זו מסבירה את ניסיונות הכנסייה כיום לשמר את הקשר למורשת המבנה.
לפי דברי הכומר, מתקיים טקס חגיגי מידי חמש שנים בין כתלי הכנסייה אליו מוזמנים חברי הקהילות היהודיות באזור, על מנת לזכור את מורשת המקום. בזמן ביקורנו הקהילה נערכה לקראת חגיגות 100 שנה להיווסדות המבנה הנוכחי כבית כנסת.

2. הכנסייה הרוסית אורתודקסית

כתובת: Demlova 2

רקע:
המבנה הנדון עבר גלגולים רבים עד שימושו העדכני ככנסייה של הקהילה הרוסית אורתודקסית. רישומי בעלות מקרקעין של אתר זה מופיעים לראשונה בספרי העירייה (Pozemkove Knihy) החל מתאריך פברואר 22, 1797 ומלווים השרשרת ארוכה של העברת בעלויות.

ב- 1836, על פי התאריך העברי המסותת על גבי אבן הפינה, הוקם במקום בית כנסת אורתודקסי, אשר כונה "בית המדרש". בנייתו מעידה על גדילת האוכלוסייה האורתודקסית אשר עתה ניהלה שני מניינים. לאור שמו של בית הכנסת, נראה כי הצורך בבית מדרש מעיד על התפתחות תרבותית של הזרם. יש לבחון אם הקמת מרכז למידה ותפילה נוסף התרחש בשל פיצול בקרב הקהילה.

המבנה עוצב בסגנון אימפריליסטי, כפי שניתן לראות מהגגון הכפול בחזיתו הדרומית ועיצוב הפתחים בצפון ובצפון מזרח. לא ברור לנו אם הבניין נבנה מלכתחילה עם צריח או שמא הוסף מאוחר יותר, במסגרת שיפוצי 1904. בחינת סוגייה זו מלמדת על מעמד הקהילה הרלוונטית.

קומת הקרקע של המבנה שימשה כמגורי משפחת הרב, בדומה לבית כנסת האורתודקסי מעברו השני של רחוב Demlova. חלל התפילה היה בקומה הראשונה וכלל בימה מרכזית קטנה מול הארון שעמד בגומחה כלפי מזרח בחזית המבנה. החלון בנישת הארון נאטם ונישה לא הובלטה כלפי חוץ להשתלב עם העיטורים של החזית מעל הכניסה. הקהילה דבקה במסורת ציר תפילה הפונה מזרחה לירושלים, למרות הקשיים הפיזיים בהיות המבנה מאורך לכיוון צפון-דרום.

החלק הצפוני של עזרת הנשים היה קבוע והוארך דרומה על ידי גלריית עץ שנתמכה בעמודי עץ ומתכת. לאור סידור הישיבה המוארך, ברור כי במבנה זה שררה אוירה שונה ואינטימית יותר מבית הכנסת המודרני, המפואר ומרווח, העתיד להבנות ממול על פני שטח בית הכנסת האורתודקסי הישן.

עם הקמת בית הכנסת המודרני ב- 1904, הקהילה האורתודקסית השיגה אישור לשפץ את בית המדרש ובנייני המגורים הסמוכים. תוכניות אלו מתוארכות לשנים 1904 - 1905 ולפיהם הקבלנים המועדים היו Konency וNedelnik (בדומה לקבלני בניית בית הכנסת הנאולוגי). לא ברור אם תוכניות אלו הוצאו לפועל. במידה ומומשו, ייתכן והצריח הוסף בשנים אלו, כניסיון להתחרות בבית הכנסת השכן החדש. אך סביר להניח שהפיכת בית המדרש לבי"כ האורתודקסי היחיד בעיר מצביעה על החלשות הזרם האורתודקסי בקרב הקהילה ולכן ניתן להטיל ספק כי אכן התכוונו להתחרות בקהילת האחות. יתרה מזאת, אותם קבלני הבנייה הושכרו לבניית ושיפוץ שני בתי הכנסת בהתאם ועל כן לא מן הנמנע כי יזמות אלו נערכו בשיתוף פעולה בין הקהילות על מנת ליצור קומפלקס קהילתי מאוחד אשר יכבד וישרת את צרכי שני זרמי היהדות. ייתכן ובתחילת המאה ה- 20 ההבדלים בין הזרמים לא היו כ"כ חדים ואילו המתיחויות נוצרו בשלב מאוחר יותר.

ידוע לנו כי "בית המדרש" היה מוקף בבתי מגורים מאוכלסים בצפיפות ובעוני. לא ברור אם סביבה זו שיקפה את מצבה של הקהילה האורתודקסית אשר התפללה במקום.

המעבר מבית כנסת לכנסייה:
בזמן המשטר הנאצי בית המדרש הפך לבית התפילה של כל יהודי העיר עקב סגירת בית הכנסת המודרני וקומת הקרקע אוכלסה על ידי פליטים יהודים מחבל הסודטים ומדינות אירופה אחרות. עם תחילת הטרנספורטים של יהודי העיר לטרזין, המבנה עבר לשימוש המשטר הנאצי (מרץ 8, 1942). הנאצים הפכו את המבנה למחסן רכוש שהוחרם מיהודי העיר. במהלך 1942 הנאצים הציתו את המבנה על תכולתו וחלק גדול ממנו הוחרב.

עם תום המלחמה המבנה עבר לידי הממשלה הצ'כוסלובקית, (יולי 30, 1945) ושב לבעלות הקהילה היהודית ב- 18 בספטמבר 1946. חלוקת החלקות של בית הכנסת והמבנים הסמוכים שונתה ב- 1949. ב- 1950 החליטה הכנסייה הרוסית אורתודקסית לרכוש את בית הכנסת. העברת הבעלות התבצעה ב- 5 במאי 1951. בתקופה זו צריח המבנה עוצב כלטרנה כמקובל בכנסיות זרם זה.

קומת הקרקע המשיכה לשמש כבית מגורים, עתה של הכומר. חלל התפילה בקומה הראשונה הורחב על ידי הסרת הגלריה המערבית של עזרת הנשים. ציר התפילה שונה לצפון-דרום בהתאם לאילוצים המרחביים אך בניגוד למסורת הנוצרית, אשר גם היא מכוונת את התפילה מזרחה.

עם התבססות השלטון הקומינסטי במדינה, נכסי מוסדות הדת הולאמו וכנסייה זו הפכה לגלריית העיר בשנת 1960. בידינו תוכניות שיפוץ משנת 1969. הגלריה נפתחה לקהל בשנת 1971. אחד השינויים המרכזיים אשר התרחשו במסגרת הפיכת הכנסייה לגלריה כלל אטימת הפתח הדרומי.

המבנה שב לידי הכנסייה עם נפילת השלטון הקומינסטי, בשנת 1989. ככל הנראה, בשנה זו, הוכרז המבנה יחד עם בנייני המגורים הסמוכים, כאתר מורשת לאומי המיועד לשימור. בשל תקציביה הדלים של הכנסייה, אין ביכולתה לשפץ ולשמר את המבנים הללו ועל כן היא נתונה בהליכים משפטיים, שהחלו בשנת 1995, מול הרשויות המקומיות. הרשויות תובעות שליטה על המבנים על מנת לאשר את שימורם ובינתיים, ועד תום ההליכים, מסרבות לאשר כל תוכנית שיפוצים.

כיום, בעקבות תהליכי שקיעה וחדירת מים, המבנה סובל מאין ספור סדקים עמוקים. בשנת 2002 הותקנה חגורת מתכת סביב קירות הקומה הראשונה כאמצעי הגנה זמני מפני התמוטטות. הכנסייה מקווה כי עם יישוב הסכסוך המשפטי היא תצליח ליישם תוכניות שיקום אשר כוללות חיזוק הגג והיסודות (עמקו כרגע הוא חצי מטר בלבד), השבת ציר תפילה מסורתי מערב-מזרחי והפיכת המבנה לבית ספר. אך ככל שההליכים המשפטיים מתארכים מצבו של המבנה הולך ומתדרדר ועלול להגיע לסכנת כריסה.

3. תכנון עירוני של מתחם המרכז הקהילתי:

בנוסף לשני המבנים שתוארו לעיל ישנם עוד שני מבנים מרכזיים במתחם הקהילתי:

א. בית הספר
כתובת: Demlova 4

על קירו הפינתי צפוני של המבנה תלויה כתובת המתארת את חלק מסיפור המבנה. דברי הכתובת הן כדלהלן: " דת ומשה רב המה מצוקי תבל, בלעדם אשר אין כל יקר הבל זאת אהוהקר איש רב תפארה, ויעש לו בית ביסדו בית תלמוד תורה והיסד עי התו' (התורם) המפורסם מוה' (מורינו רבינו) פייש עהרנשטאם (Veith Ehrenstamm) בשנת תקעד לפק (1814) והווה אחריו לקרן קיימת לדור עולם על פי צוואתו הנפרסמה (שהתפרסמה) ביום מיתתו ביום אסרו חג דסוכות שנת תקפה לפק (1825)." לפי כך, ידוע לנו כי הבניין הוקם בשנת 1814 כמימוש מוקדם של צוואת ארנשטיים אשר נפטר ב- 1825.

על פי מקורות מסוימים, בית הספר היהודי גרמני שהשתכן כאן עבר לבית העם עם הקמתו ב- 1904. ייתכן וכך התפנה מקום לישיבת העיר. כיום המבנה מאכלס את משרדי השיכון הממשלתיים.

ב. בית העם
כתובת: Demlova 3

המבנה הוקם ב- 1906, שנתיים לאחר הקמת בית הכנסת האורתדוקסי צפונית לו.

גם בנייו זה, בדומה לבית הכנסת, תוכנן בפירוט רב על ידי האדריכל ג'קוב גרטנר. ככל הנראה שני המבנים יצרו קומפלקס הרמוני כאשר ביניהם הפרידה חצר אינטימית. מעבר להיותו מרחב ציבורי לכלל עוברי אורח, בחצר התקיימו פעילויות הקשורות לבית הכנסת (לדוג' חתונות) ולבית העם (לדוג' הצגות ע"י ילדי תנועת הנוער, תכלת לבן). בשנותו הראשונות המבנה שיכן את ישיבת העיר ורק אח"כ התמקמו בו משרדי ארגונים שונים מקרב הקהילה (ויצו, בני ברית ועוד). אם כך הדבר, לפנינו עדות נוספת להחלשות הזרם האורתודקסי בקרב קהילת העיר. על פי מקורות אחרים הבי"ס היהודי גרמני מבניין 4 Demlova גם עבר לשכון בבית העם.

הבניין, יחד עם בית הכנסת המודרני, עברו לבעלות הכנסייה ההוסיטית, לאחר המלחמה, בשנת 1950.

4. מוקדים קהילתיים נוספים:
עד כה דנו במוקד הקהילתי המרכזי אך היו מוקדים נוספים ומוסדות דת ציבוריים בודדים מפוזרים בעיר, הן לאור העובדה שהגטו היהודי התפתח מתחילת דרכו בשני אזורים נפרדים והן בעקבות התפרסות היהודים בקרב העיר כולה בשלבים מאוחרים יותר:

א) מוסדות חינוך: ב- 1782 הוקם בי"ס בחלקו הצפוני של הגטו, על יד רחוב סקולני. ב- 1801 הוקם בי"ס חדש במקומו של בית השחיטה ברחוב סקולני. בית הספר תיפקד עד שנת 1919. הבניין אף פעם לא זוהה.

ב) מקווה: כנראה היה מקווה בקומת הקרקע של בית הספר ברחוב סקולני.

ג) בית אבות ובית אביונים: בניין זה הוקם על ידי ד"ר גדעון ברכר שנת 1869 ועדיין עומד ברחוב סדקי 2. לאחר המלחמה, משנת 1945 ועד 1973, הקהילה השתמשה בחדר קומת הקרקע כאולם תפילה. בית כנסת זמני זה הכיל מספר תשמישי קדושה משני בתי הכנסת הקודמים. ב- 1981 הכנסייה ההוסיטית רכשה את הבניין וכיום הוא משמש כמרכז תמיכה לאמהות צעירות.

ד) בית חולים קהילתי: קלינובסקי מזכיר כי בי"ח קהילתי נוסד ברחוב Nadacni 10 והושמד ב- 1905 במסגרת שינויים עירוניים סביב בניין העירייה.

ה) בית שחיטה: עמד ברחוב Hradebni עד שנת 1874.

ו) בית מכבי: מרכז הספורט הקהילתי הוקם בראשיתו במרחק מה מן הרובע, בכיכר Spojenci . ב1935 המרכז (כולל אצטדיון) עבר לרחוב Kostelni וכיום משמש כמרכז טניס עירוני.

 

כתבו: טלי בורוק, מרקטה ברזובסקה, שרון וובר, פנינה פונגר, שי קולומינוס

דף הבית > מורביה, צ'כיה > מאמרים - פרוסטיוב > מבני ציבור יהודיים בפרוסטיוב

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©