דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > מורביה, צ'כיה > מאמרים - פרוסטיוב > איזורי מגורים יהודיים בפרוסטיוב
איזורי מגורים יהודיים בפרוסטיוב

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

1. התפתחות הרובע היהודי לאור התפתחות הקהילה

עם התבססות הקהילה היהודית בפרוסטיוב, החל מ- 1454, התפתח גטו יהודי בשני מוקדים נפרדים של העיר.

הקהילה היהודית גדלה במשך המאות 15 - 16, ואף במאה ה- 17, למרות מלחמת 30 השנה (1618-1648). הקהילה לא סבלה מחללים רבים ונאלצה לקלוט מהגרים מאזור פולין. יש להניח כי הנטל הכלכלי של המלחמה עיכב את תעשיית הבנייה ועל כן הצפיפות בגטו גברה בתקופה זו. עם זאת, מעמדם הכלכלי של אנשי הקהילה הלך והתבסס בזכות צווי חסינות מטעם הממלכה ההבסבורגית ולכן ייתכן ועיכוב הבנייה לא היה קיצוני.

הצמיחה המשיכה גם לאחר המלחמה, אך ללא תמיכה ריבונית במחצית זו של המאה ה- 17 המשיכו לשרור תנאי עוני במגורי היהודים, כפי שאופייני לגטאות.
גם במאה ה- 18, בה נהנו נתיני הממלכה ההבסבורגית מהתעוררות כלכלית, לא ניתן לראות שיפור ניכר במצבם של יהודי אוכלוסיית פרוסטיוב. עם פרסום חוק המשפחות ב- 1726 ע"י קארל השישי, רבים עזבו לכפרי סלובקיה. בנוסף, קארל הורה להרחיק בתי מגורים יהודים מקרבת כנסיות, לרכז את אזור המחייה היהודי ולגדרו. יהודים אשר נותרו לדור בסמיכות לכנסיות הורו לחסום את פתחי בתיהם למנוע הפרעה למתפללי הכנסיות. צווים אלו הקשו על חיי יהודי העיר והאטו את התפתחותם.

מצב הקהילה השתפר עם עליית יוסף השני לכס המלכות ופרסום צו הסובלנות (Toleranzpatent) בשנת 1780. היהודים החלו את תהליך השתלבותם בחברה הכללית הן מבחינה תרבותית והן מבחינה כלכלית. ב- 1789 פורסם צו הסובלנות השני אשר התיר רכישת מקרקעין על ידי היהודים. כתוצאה משינויים אלו, אנו עדים במאה ה - 19 להתבססות כלכלית של מעמד יהודי בינוני ועליון ותנועתו אל מחוץ גבולות הרובע היהודי. היהודים העניים יותר נותרו בגטו בתנאי צפיפות ואליהם הצטרפו נוצרים עניים מיתר חלקי העיר. בעיר חיו בממוצע 11 נפשות בבית אב ואילו ברובע היהודי שהו 30 נפשות. צווים שפורסמו במהלך המאה ה - 19 להסיר הוספות עץ ממבנים (כנראה למנוע התפשטות דלקות, כגון השרפה שפרצה בJudengasse בשנת 1823 ) החמירו את תנאי הצפיפות. רק בעלי האמצעים יכלו להוסיף קומות ראשונות לבתי הקרקע.

עידן האמנציפציה, אשר חל עם אביב העמים ב- 1848, הביא עמו שינויים רבים בתכנון העירוני של מבנים ציבוריים ברובע ומחוצו לו. החלוקה שהחלה מתקופה זו בין אזורי מחייה צפופים של יהודי הרובע העניים לבין התפשטות היהודים העמידים יותר בעיר כולה, נותרה בעינה עד פרוץ המלחמה. (לקראת פרוץ המלחמה הצטרפו לרובע היהודי פליטים עניים מחבל הסודטים).

באביב 1945 מספר בתים בעיר, כולל ברובע היהודי נהרסו בשל הפצצות אויר. מצבם של מבני הרובע הלך והתדרדר. עקב כך עד שנות ה - 70 הושמדו 15 מבנים ברובע ועד תום המשטר הקומוניסטי הושמדו 45 מבנים. שורת המבנים ברחוב סקולני הושמדה גם היא על מנת ליצור מרחב פתוח סביב בניין העירייה.

בפרק זה נבחן מספר בתי מגורים, אשר משקפים את מגמות ההתפתחות ברובע שתוארו לעיל.

2. קומפלקס הספליצ'ק (Spalicek)

כתובות:

  1) Kostelni 15 / Hradebni 17 מבנה משוחזר
  2) Kostelni 13 מבנה משוחזר
  3) Uprkova 12/ Kostelni 11 מבנה משומר
  4) Uprkova 14 / Hradebni 19 מבנה משומר
  5) Hradebni 21 מבנה משומר
  6) Uprkova 16 מבנה משוחזר
  7) Uprkova 18 מבנה משומר
  8) Uprkova 20 / Hradebni 25 מבנה בתהליכי שימור
 

כאמור, רוב מבני הרובע הושמדו בזמן המשטר הקומינסטי, בעיקר בשנות ה - 70. בפינת הרחובות Uprkova, Kostelni ו Hradebni נותרו 8 מבנים אשר שימשו כבתי מגורים וחנויות לדיירי הרובע היהודי וכיום מכונים הספליצ'ק, ("גוש בתים"). לאחר דיון ציבורי ארוך שנים, הוחלט בתחילת שנות ה - 90 לשמר חמישה מתוך השמונה ולשחזר את יתר השלושה. מתוכם בחנו את המבנה ברחוב Uprkova 18 אשר כיום משמש כסניף של מוזיאון העיר. מבנה מספר 20, השכן לו, נמצא בתהליכי שימור לקראת הפיכתו לבניין דירות. בעבר, מבנה זה שימש כבית מגורים של משפחת ארנסטיים.

המוזיאון:
המבנה נבנה בשנת 1823 כמבנה מגורים. מדובר בתאריך בנייה מאוחר ביחס ליתר מבני הרובע ולכן ייתכן וקדם למבנה בית שנהרס מהדלקה שהתחוללה באותה השנה. למרות הבנייה המאוחרת המבנה עדיין משקף מגורים טיפוסיים ברובע בתקופה זו. הוא נבנה בצפיפות למבנים השכנים כמקובל בכל רחובות הגטו, כשתי יחידות דיור נפרדות, כל אחת עם פתח נפרד לרחובות מקבילים וחצר משותפת. על פי חוק ובשל תנאי הצפיפות שתי יחידות אלו חולקו לתת יחידות דיור כך שבמצבים מסוימים משפחה שלמה דרה בחדר יחיד. לא ידוע לנו מספר המשפחות שחיו במבנה זה אך ברור כי בשלב כלשהו, בשל הצפיפות הגוברת, מעבר לחלוקת המבנה הקיים, נוספה יחידת דיור על חשבון מרחב החצר הפנימית. בנוסף, איננו יודעים אם קומת הקרקע שימשה כחנות המשפחות הדיירות, כמקובל כרובע היהודי דאז.

המבנה נבנה מלבנים, להבדיל ממבנים עתיקים יותר אשר נבנו מאבן. למבנה יסודות ושלד המורכב קמרון מצולב. על פי תמונות, סגנון העיטור היה קלאסי (מבנים ישנים יותר שינו את עיטוריהם החיצוניים ופנימיים בהתאם לסגנון התקופה). הפסאדה של המבנה הייתה חלקה עם שורה של שלושה חלונות ובמרכז שער לבן המוביל אל החצר הפנימית. מעל לחלונות החזית נצבע פס כחול ומתחתיו, הופיעו ציורי פרחים כחולים.

המבנה שימש כבית מגורים לאחר מלחמת העולם השנייה. תהליך שימורו החל בשנות ה - 90 והסתיים בשנת 2001, עם פתיחת סניף של המוזיאון העירוני במקום. חלק משינויי השימור כללו הפיכת חלל הגג לקומה שלישית של משרדים והוספת גלריה קבועה על מנת לחבר בין שני חלקי המבנה. חיבור זה משקף את גלריות העץ אשר הוקמו בבתי החצר המקוריים של הרובע היהודי (אם כי רובם הוסרו במאה ה- 19 כאמצעי מניעה להתפשטות דלקות).
כיום מוצגים במוזיאון תערוכות מתחלפות. ההנהלה מתכננת להציג תערוכה על ההיסטוריה היהודית של העיר.

בית משפחת ויט ארנשטיים:
בין כל בתי הרובע הצפופים, אשר אוכלסו לרוב על ידי יהודים עניים, עמד בית מגורים שבלט ברוב התפארתו. הבית נבנה על ידי ויט ארנשטיים, ככל הנראה לאחר צבירת הונו הראשוני בזמן המלחמה נגד טורקיה.

אביו של ויט ארנשטיים, שלמה יעקוב (Kolin) הלוי, היה שוכר טקסטיל מבוהמיה שהתיישב בפרוסטיוב בשנת 1752. עסקו כשלו בשל הגבלות כלכליות שהוטלו על הסקטור היהודי על ידי מריה תרזה ובנה, יוסף השני (בתחילת דרכו). ארנשטיים (שמו העברי הוא שמואל קולין) נהנה משינויים משמעותיים בתחום הכלכלה. משטרו של יוסף השני הקל על חדירת היהודים לכלכלה הרחבה אם כי יהודים רבים לא הצליחו לנצל חלון הזדמנות זה. ארנשטיים, לעומת זאת, החל לטפס בדרגי הסולם החברתי בעזרת עסקו המצליחים בתחום הטקסטיל, החל ממלחמת אוסטריה נגד טורקיה ובמשך המלחמות נגד צבא נפוליון. בראשית דרכו הוא עסק ברכישת בדים בלבד, אך עם הקמת בית חרושת לבדים ב- 1801, הוא החל ביצור המדים. כך הפך להיות בעל המונופול על ספקי המדים לצבא אוסטריה. לאור מעמדו הרם, ביתו המפואר בפרוסטיוב שימש לאירוח נכבדי החברה ההבסבורגית.

ארנשטיים הצליח לשרוד את המשבר הכלכלי אשר שרר במורוביה לאחר תקופת המלחמות, אך לזמן מועט בלבד. הוא נפטר בשנת 1827 ונטמן בבית הקברות השני של העיר. בניו, שירשו את רוב עסקו נפלו מרוב נכסיהם.

ארנשטיים אמנם גירמן את שמו והצליח לחדור לאריסטוקרטיה המקומית והבסבורגית אך הוא לא איבד את קשרו עם הקהילה היהודית. הוא בחר לבנות את ביתו בתוך הרובע היהודי (לעומת יתר בני המעמד העמיד אשר נדדו החוצה) ותמך בקהילה. ייתכן ופעילות פילנטרופית זה הקלה על יחסי השכנות עם עניי עמו . הוא ממן את הקמת בית הספר ברחוב דמולובה. מדובר בבי"ס יהודי אך כנראה שמערכת החינוך אימצה את התוכנית לימודים הגרמנית על פי עידוד יוסף השני. הצלחותיו העסקיות ומאמציו לשמר איזון בין רובדי זהותו הלאומיים ודתיים, אתגר אשר יהדות אירופה החלה להתמודד עימה בתקופתו כחלק מהליך התאקלמותה לרוחות העידן המודרני, מעידים על ייחודיות אישיות זו.

המבנה:
הבניין הוא בן שלוש קומות, להבדיל מרוב בתי הגטו שהיו בעלי שתי קומות לכל היותר. התוכניות מלמדות כי זהו מבנה חצר הבנוי בצורת האות חת סביב חצר פנימית אליה פונות מרפסות חיצוניות ברוב היקף המבנה. כך החצר משמשת כמוקד במרכז של יחידת דיור אינטגרלית, ולא כחלל משותף בין יחידות נפרדות. הכניסות למבנה ולחצר נמצאות בשתי חזיתות המבנה הפונות לרחוב. מדובר בשערים גדולים אשר אפשרו מעבר כיכרות פנימה. סממנים נוספים למעמדו הרם של בעל המבנה באים לידי ביטוי בעושר הפרטים שבו. כחלק מעבודת השימור עדיין ניתן לראות את עיטורי תומכות המרפסות הפנמיות ועבודת הפרזול של המעקות והקשתות.

בחזית הבית הופיעו ארבעה תבליטים מעל ארבעת החלונות התחתונים המתוארכים לשנת 1818. התבליטים מייצגים את ארבעת העונות, החורף מיוצג על ידי איסוף עצים לאח, הסתיו על ידי בציר הענבים, הקיץ על ידי דמויות שותות מים כאשר לראשם כובעים להגנה מפני קרני השמש והאביב הינו תבליט מלא בפרחים.

במבנה חיו בני משפחת ארנשטיים, משרתיהם וייתכן וחלק מחדרי קומת הקרקע שימשו כמשרדי עסקו של ויט ארנשטיים.

עם קריסת עסקו של ויט ארנשטיים ואיבוד ההון המשפחתי המבנה עבר לבעלות ציבורית במהלך המאה ה- 19. ייעודו שונה לסניף רשות הדואר ובקומת הקרקע היו אורבות סוסים.

מאוחר יותר המבנה הפך לבית מגורים עד שנות ה - 70 כאשר איכלוסו כבר לא היה בטיחותי. כאמור, כיום הבניין נמצא בבעלות פרטית ועובר שימור בהתאם לתוכנית העירונית וכחלק משיפוצו ליחידות דיור.
 

3. גוש בתי מגורים סביב כנסייה אורתודוקסית

כתובת:
1) Demlova 2 / Svat. Cecha 1
2) Demlova 4 / Svat. Cecha 4

גם כאן ניתן למצוא בתי מגורים טיפוסיים מהרובע. אלו נבנו בתקופה מאוחרת, בסביבות 1890, כנראה בשל צפיפות גוברת ברובע אשר אילצה הקמת מגורים פרטיים באזור שיועד לשמש מרחב ציבורי. המבנים הוקמו בשלבים, ראשית על הרחוב הראשי, Svat Cecha ויותר מאוחר, פנימה לכיוון הרובע, כאשר הותרה חצר בין המגורים לבית הכנסת, "בית המדרש". בחינת המקום מלמדת כי היה די מקום ל9 - 12 משפחות להתגורר במבנים אם כי כומר הכנסייה טוען, על פי קריאתו, חיו במקום 20 משפחות. יש לזכור כי בתקופה זו היהודים נהנו ממעמד מבוסס בעיר, אך אלו שנותרו ברובע עדיין סבלו מעוני ותנאי צפיפות קשים.

ב- 1901 העירייה הנפיקה היתר לחברת קבלנים מקומית בשם R. Konencny and J. Nedelnik לשפץ ו/או להוסיף יחידות דיור לגוש זה, כנראה כחלק משינוי התדמית של האזור שהתחולל בתקופה זו. נמצאו תוכניות שיפוץ מ1904 - 1905. לא ברור אם הן הוצאו לפועל.

בזמן המשטר הנאצי הבתים אוכלסו על ידי פליטים מחבל הסודטים ומדינות אירופה נוספות.

ב- 30 ליולי 1945 הממשלה הצ'כוסלובקית רכשה בעלות על המקום והשיבה את המבנים לידי הקהילה ב- 18 לספטמבר 1946. חלוקת החלקות שונתה ב- 1949.

ב- 1950 הכנסייה הרוסית אורתודקסית החליטה לרכוש את בית הכנסת, "בית המדרש" והמבנים סמוכים אלו. העברת הבעלות התבצעה ב- 5 מאי, 1951.

המבנים המשיכו לשמש כבתי מגורים בזמן המשטר הקומינסטי (כ- 8 משפחות חיו בקומפלקס) עד אשר פונו ב- 1980 מסיבות בטיחותיות. הקומפלקס שב לבעלות הכנסייה עם נפילת המשטר הקומינסטי, ב 1989. כנראה שבאותה השנה הוכרז כל מכלול המבנים, כולל בית הכנסת לשעבר, כמבנה מורשת היסטורית המיועדים לשימור.

בשל תקציביה הדלים של הכנסייה, אין ביכולתה לשפץ ולשמר את המבנים הללו ועל כן היא נתונה בהליכים משפטיים, שהחלו בשנת 1995, מול הרשויות המקומיות. הרשויות תובעות שליטה על המבנים על מנת לאשר את שימורם ובינתיים, ועד תום ההליכים, מסרבות לאשר כל תוכנית שיפוצים. כיום, מבני המגורים נטושים וקרבים לקריסה.

 

כתבו: טלי בורוק, מרקטה ברזובסקה, שרון וובר, פנינה פונגר, שי קולומינוס

דף הבית > מורביה, צ'כיה > מאמרים - פרוסטיוב > איזורי מגורים יהודיים בפרוסטיוב

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©