דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > מורביה, צ'כיה > מאמרים - ברנו > מבוא לתולדות הקהילה היהודית בברנו
מבוא לתולדות הקהילה היהודית בברנו

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

העדויות הראשונות על ישוב יהודי בברנו הן מתקופת המלך אוטקר השני (1253). היהודים בתקופה זו היו במעמד וסאלים, תחת הגנתו של המלך. מעמדם המוגן, שנמשך גם בתקופתו של המלך הבא, תרם לצמיחה הכלכלית של הקהילה. מאידך, מצב זה הביא גם למיסוי גבוה על היהודים. לפי ההערכות מתשלום המיסים, במאה ה- 14 חיו בברנו כ- 1000 יהודים.

היהודים בברנו הורשו לעסוק בעיקר במסחר ובהלוואות כספים, בדומה לעיסוקם בכל רחבי אירופה, ובאופן מיוחד לברנו עסקו גם בתחום עיבוד העור והצמר.

גלי רדיפה רבים הכו ביהודי גרמניה בתקופת שלטונו של המלך קרל הרביעי. קהילת ברנו הייתה בין הבודדות שהורשו לקלוט את הפליטים, והאוכלוסייה היהודית בעיר גדלה. הישוב היהודי המקורי היה תחום בין הרחובות של מלון פדובץ לשעבר, שוק הירקות ורחוב מסריקובה (masarykova). הכניסה לרובע הייתה דרך שער הגטו (porta judeorum) שעמד במקומו של מלון פדובץ (איור מספר 1). הקהילה היהודית נהנתה מאוטונומיה חוקתית, אוטונומיה דתית ומניהול פנימי.

הרובע היהודי בברנו במאה ה-14 השער היהודי

הקהילה היהודית שגשגה עד אמצע המאה ה- 15, ולא סבלה מרדיפות על רקע אנטישמי. באמצע המאה ה- 15, כשתנועתו של הנזיר קפיסטרנוס החלה להתפשט, התפתח גל האנטישמיות ששיאו בצו המלכותי של המלך לדיסלב משנת 1454, בו הורה על גירוש היהודים מהערים המלכותיות, ובהן ברנו.

בארבע מאות השנים הבאות, עד 1848, לא חיו בברנו יהודים. הם גורשו מהעיר לחלוטין והורשו להיכנס אליה רק לצורכי מסחר, תוך תשלום מס כפול. הלינה בטווח חומות העיר הייתה אסורה. קרן האור היחידה לאורך כל התקופה הייתה מלחמת שלושים השנה, בה הורשו הסוחרים היהודים לספק מצרכים לצבאות. בתקופה זו נתן הקיסר פרדיננד השני פריבילגיות לסוחרים היהודים, שהשוו את מעמדם לזה של הסוחרים הגויים.

החל מהמאה ה-17 החלו היהודים להשתלב בעסקי התעשייה הפורחים בסביבה. צעד זה הוביל להסרת המגבלות הקשורות למסחר בלבד. במאה ה-18 היה מספר היהודים המשוער בקרנובה שבברנו 52 איש בלבד (המפה משמאל היא מפת העיר במאה ה-17 עם סימון של איזור קרנובה - Krenova - בצהוב)

חוק המשפחות שחוקק ע"י קרל השישי ב- 1726, קבע כי רק הבן הבכור בכל משפחה רשאי להתחתן. בעקבות החוק התפזרה קהילת ברנו בין עשרות כפרים ועיירות ברחבי מורביה. התהליך נמשך גם בימי הקיסרית מריה תרזה, ובסופו הורשו היהודים לחזור לצ'כיה רק לאחר תשלום מס כבד מאוד. ההקלה המיוחלת הגיעה בשנת 1782 עם פרסום כתב הסובלנות על ידי הקיסר יוזף השני, בו הותר ליהודים להקים בתי-ספר, ללמוד באוניברסיטה ולעסוק במקצועות חדשים. עם זאת, צו זה לא ביטל את חוק המשפחות ואת האיסור להתגורר בערים.

כתב הסובלנות עורר התנגדות קשה, וכדוגמה ניתן להביא את מחאתה של מועצת העיר ברנו שנשלחה לקיסר עוד לפני פרסומו, מפחד הנוכחות היהודית בעיר. אולם כתב הסובלנות הביא בעקבותיו גם פריחה כלכלית גדולה מאוד: היהודים הקימו מפעלים מסוגים שונים בברנו ובסביבתה. עם זאת, נטל המס הכפול מעולם לא הוסר מהם.

בראשית המאה ה- 19 חלה התפתחות גדולה בתחום הטקסטיל באזור ברנו והסביבה. תעשיינים יהודים היו ממובילי תעשיית הטקסטיל. פיתוח זה גבר עם הקמתה של מסילת הברזל הצפונית, מוינה לברנו.

אכסניה לסוחרים היהודים שפקדו את העיר

אחרון הצווים והאיסורים הוסר מעל היהודים בשנת 1848, היא שנת אביב העמים. מאותה שנה רשאים היו היהודים לעסוק בכל המלאכות ולהתגורר בכל מקום שחפצו. עובדה זו הביאה כמובן לגידול משמעותי במספר היהודים בעיר. תוך עשר שנים ממתן האמנציפציה, גדלה הקהילה מעשרות בודדות ל- 2,230 איש, שהיוו כעשרה אחוזים מכלל תושבי העיר. גידול פנטסטי לכל הדעות, אם ניקח בחשבון כי מספר היהודים בעיר בשנת 1834 היה 135 איש בלבד. הוקם ועד יהודי שמטרתו הייתה לבנות בית-כנסת ובית-עלמין ולמנות רב מקומי.

האמנציפציה לא הרפתה את ידיה של האנטישמיות בעיר, ורגשות אנטי יהודיים היו עדיין נפוצים בה. מסיבה זו פעלו היהודים בעיר תחת כותרת של חברה יהודית (society) ולא של קהילה (community). החברה היהודית הפכה לקהילה בשנת 1859, ומאז היו היהודים רשאים לגבות מיסים לקהילה.

ברוך פלצ'ק היה הרב הראשון של הקהילה. הוא מונה לתפקידו בשנת 1860 וכיהן בו שנים רבות. בית הספר היהודי הראשון הוקם בשנת 1861 והמחזור הראשון בו מנה 77 בנים ו-76 בנות. בשנת 1880 הוקם המקווה הראשון, ועימו גם המאפייה הראשונה. עד שנת 1890, הגיע מספר חברי הקהילה בברנו ל-7087.

חזית בית הספר היהודי ברחוב היבשובה 43 (Hibeshova)

העיתון הציוני הראשון הופיע בשנת 1902, ובית הכנסת היהודי החדש, בתכנונו של האדריכל מקס פליישר, הוקם בשנת 1904 (בית הכנסת, שהכיל 574 מקומות לגברים ונשים, נשרף ב-1939 ע"י הנאצים). ב-1918 הוקם בית-ספר יהודי נוסף, בו למדו ילדים ממשפחות מעוטות אמצעים.

תקופה שבין מלחמות העולם הייתה הטובה ביותר בהיסטוריה של הקהילה היהודית בברנו. בשיאה, ב- 1938, מנתה הקהילה כ- 12,000 יהודים. במהלך מלחמת העולם השנייה, 10,000 מהם נשלחו לטרזינשטדט ולאושוויץ; מתוכם שרדו רק אלף איש.

בשנת 1960 מנתה הקהילה כ-800 איש. נכון לשנת 2004 קהילה היהודית בברנו מונה כ- 300 איש בלבד.
 

דף הבית > מורביה, צ'כיה > מאמרים - ברנו > מבוא לתולדות הקהילה היהודית בברנו

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©