דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > מורביה, צ'כיה > יהדות מורביה - מבוא כללי
יהדות מורביה - מבוא כללי

עדויות מצביעות על נוכחות יהודים במורביה החל מסוף המאה ה- 11. במהלך המאה ה- 15 גורשו יהודי צ'כיה ומורביה מערי המלכות ומאז התיישבו בדרך כלל בערים קרובות אליהן שהיו כפופות לאצולה המקומית. חלק ניכר מהקהילות היהודיות בצ'כיה ובמורביה נתהוו רק בשלהי המאה ה-17, כשרבים מבני האצולה המורבית הושיבו יהודים באחוזותיהם ממניעים כלכליים.

יהודי מורביה התיישבו בצפיפות יחסית ב- 52 קהילות שהתפזרו על פני הארץ כולה, הגדולה שבהם הייתה קהילת ניקלשבורג, שבשיאה (במאות 18-17) ישבו בה יותר מ- 600 משפחות. הבאה אחריה הייתה קהילת פרוסניץ (פרוסטיוב) שמנתה כ- 330 משפחות בלבד.

עד מחצית המאה ה- 18 חיו במורביה כ- 25 אלף יהודים, בעוד בצ'כיה חיו בתקופה זו כ- 30 אלף. מרבית הקהילות השתקעו באזורים שהתאפיינו באוכלוסיה צ'כית, מלבד שתי קהילות, ניקלשבורג במורביה וליכטנשטאט בצ'כיה, שהתיישבו באזורים בהן חיה בעיקר אוכלוסיה גרמנית.

"גזירת המשפחות" שהטילה המלוכה בווינה בשנת 1726, נועדה להגביל את הריבוי הטבעי של היהודים. היא קבעה כי רק לבכור בכל משפחה יהודית יותר להינשא, ואף זאת רק לאחר מות אביו. על פי חוק, הוגבל מספר משפחות היהודים במורביה ל- 5106 משפחות (בצ'כיה-8541 ובשלזיה-119). קוליץ (1969) מציינת כי על אף חומרתן של הגבלות אלה, הן היו תוצאה של פשרה שהושגה לאחר מאבק שנמשך עשרות שנים בין שני גורמים מכריעים לגבי גורל היהודים בצ'כיה ובמורביה: ממשלת וינה מזה והאצילים הצ'כים והמורביים מזה, אשר חתרו מצידם לאכלוס אחוזותיהם ביהודים ממניעים כלכליים ולשם ייצוב המסחר. עם ירידת מעמדה של האצולה במחצית המאה ה-18 ועליית האבסולוטיזם, חשו היהודים ביד הנוקשה של שליטי בית הבסבורג הקתוליים.

בתקופה זו עסקו כמחצית מיהודי מורביה במסחר, וכמעט מחצית נוספת במלאכה. עוד מציינת קוליץ (עמ' 26) כי מעמדם הסוציאלי-תחוקתי של הרבנים במאה ה- 18 בקרב החברה היהודית, לא היה גבוה ביחס למעמד "בעלי הבתים" – הפרנסים והקצינים, אשר היו גם אלו שהורשו לעסוק במסחר, נהנו מזכויות חוקתיות בקהילה ולמעשה הרכיבו את קהל הקהילה הרשמי. יוצאי דופן במעמדם היו שלושה רבנים: הרב הראשי של מורביה, רבה של פראג ורבם של יהודי בוהמיה שמחוץ לפראג. לכהונות חשובות אלה נתמנו מלומדים מופלגים שזכו להערכה כללית, למרות שנבחרו על ידי הפרנסים והקצינים ובאורח פורמאלי היו תלויים בהם.

במשך מאות שנים פעלו הקהילות היהודיות באוטונומיה פנימית, חוקקו חוקים ותקנות מחייבות ונהנו לרוב מזכות שיפוט עצמי. הקהילות היו אחראיות באורח קיבוצי לגיוס מכסת המיסים שנדרשה מהם ולחלוקה הפנימית שהייתה כרוכה בגבייתם.

במאה ה- 16 הקימו יהדי מורביה מעין "מדינה" משלהם שהתקינה "שי"א תקנות" שהיוו את חוקתה. ארגון דומה היה ליהודי פראג עבור פראג ובוהמיה. במחצית המאה ה- 17 הוקם גוף אוטונומי ובלתי תלוי שייצג את יהודי בוהמיה שמחוץ לפראג "מדינת ביהם". שלושת ריכוזי היהודים הגדולים שהיו קיימים בצ'כיה ובמורביה הצליחו לשוות לכהונת רב המדינה צביון ייצוגי מעורר כבוד אצל יהודים וגויים כאחד. מקובל היה שהרבנים הראשיים באו לרוב משכבת בעלי הנכסים, הסוחרים הגדולים ובעלי הבתים. בתפקידם עסקו הרב הראשי (פראג) ושני רבני המדינה בהוראה ובשיפוט.

מוסד רב המדינה של בוהמיה חדל להתקיים כבר במחצית המאה ה- 18 לטובת 12 רבנויות מחוזיות, בעוד הרבנות הראשית של פראג התקיימה עד למאה ה- 19 וזו של מורביה עד למאה ה- 20.

על הקשרים החזקים בין יהודי אשכנז ובעיקר בין יהודי צ'כיה ומורביה, שהיו בעלי אופי כלכלי, משפחתי ותרבותי, מעידה העובדה כי חלק חשוב מרבני המדינה שימשו, במהלך השנים, בתפקידי רבנות הן במורביה, הן בפראג (כגון המהר"ל מפראג ששימש במשך 28 שנים כרב המדינה במורביה).

במורביה ישבו היהודים בצפיפות סביב למקום מושבה של הרבנות הארצית בניקלשבורג ועל כן, בניגוד לבוהמיה, לא היה שם צורך ברבנויות מחוזיות. במאה ה- 19 הייתה הרבנות הארצית של מורביה חזקה בהרבה מהרבנות הראשית של פראג ושימשה כמבצר לרוח השמרנות.
 

כתב: רז עפרון

דף הבית > מורביה, צ'כיה > יהדות מורביה - מבוא כללי

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©