דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > מומביי, הודו > מאמרים - מומביי > בית הכנסת "שער הרחמים"
בית הכנסת "שער הרחמים"

להורדת המאמר המלא כקובץ PDF, כולל תמונות ושרטוטים, לחצו כאן

בית הכנסת "שער הרחמים" (Gate of Mercy Synagogue), שהוקם בשנת 1796, הוא בית הכנסת הוותיק ביותר במומביי. בית הכנסת ממוקם ברובע המוסלמי של מומביי הנקרא מסג'ד או מסג'ד בנדר (על שם המסגד המוסלמי הקיים באזור), קרוב לתחנת הרכבת ולנמל Masjid. הרובע המוסלמי הוא אחד החלקים ההומים והעמוסים בעיר. החוויה האורבאנית בו חזקה ועצומה. בתחנת הרכבת מסג'ד, הקרובה אל בית הכנסת, מתקיימת פעילות של העברת סחורות ממקום למקום בכל שעות היום. את התחנה מקיפות שכונות מגורים לצד מקדשים הינדים, מסגדים מוסלמיים ושווקים רבים. באזורת תנועת מסחר מקומי, מסעדות רבות, תנועת הולכי רגל ותנועה רכובה רבה.

יש הטוענים שנהגו לקרוא גם לבית הכנסת מסגד, כיוון שהיה מבנה ציבורי מונומנטאלי בעל חשיבות רבה באזור, והיווה נקודת ציון אשר דרכה או אליה ניתן היה להגיע ממקומות שונים בעיר.

את בית הכנסת הקים סמואל יחזקאל דיבאקר Samuel Ezekiel Diveka אשר פעל בעקבות חזונו והיה נחוש להקים מרחב תפילה ליהודים. סמואל ביקר בבית הכנסת בקוצ'ין אשר הוקם ב-1568, וממנו קיבל את השראתו לבניית בית כנסת הראשון והייחודי במומביי. סמואל הצליח במשימתו, וכך היה "שער הרחמים" לבית הכנסת הראשון של הקהילה היהודית במומביי. הרחוב בו שוכן בית הכנסת קרוי על שמו של סמואל.

לבית הכנסת "שער הרחמים" חשיבות רבה הן מבחינה היסטורית והן מבחינות חברתיות תרבותיות ודתיות.

מטרות
עבודת התיעוד והמחקר בבית הכנסת התמקדה בכמה מישורים:

  1. בחינת הסיפור שמאחורי המבנה ההיסטורי של הית הכנסת על כל רבדיו; היסטורי, תרבותי, חברתי, אנושי, ארכיטקטוני.
     
  2. מדידה כוללת ומדויקת של מבנה בית הכנסת, כולל חלקי החצר המתפקדים כיום. הפקת תוכניות של החתכים והחזיתות, מקצועיות ומהימנות, אשר יהוו תיעוד פיזי מלא של המבנה, ויאפשרו להתבסס עליו לצורכי מחקר ו/או איסוף. התוכניות יתייחסו להקשר האורבאני.
     
  3. מיפוי כל מרחב בית הכנסת, החצר וסביבותיהם.
     
  4. תיעוד בצילום, ברישום ובשרטוט של פרטים ארכיטקטוניים בבית הכנסת: פתחים, ריהוט, מעקות, טקסטורת חזיתות פנים וחוץ, הבימה, ההיכל.
     
  5. דליית פרטים אישיים רבים ככל האפשר מתוך המצאי הקיים של ספרים, סידורים, תשמישי קדושה והקדשות או הנצחות למיניהן. העבודה כללה פענוח של כתבי יד ודפוס בעברית, בהינדית, במאהרטית ובאנגלית.


טיפוס בתי הכנסת בקהילה היהודית במומביי

בתי הכנסת שנבנו במומביי הותאמו בדרך כלל לצרכי הקהילה. בבסיסם נבנו בתי הכנסת כמקומות לתפילה בשבתות, ללימוד תורה ולאירועים חברתיים בימי חול כגון חתונות ושמחות משפחתיות.

תוכנית הבניין מלבנית, חלל שלם המשמש "כאולם תפילה". התוכנית מורכבת מציר מרכזי-חללי אחד המוביל מהכניסה דרך הבימה אל ההיכל. ציר זה הוא גם ציר תנועה, שאליו מתווסף ציר תנועה היקפי מסביב לבימה.

עמודים קונסטרוקטיביים תומכים בגג ומסודרים במקצב זהה המגדיר בין החלל המרכזי לבין החללים בצדדים. הגג לרוב בנוי מרעפים, ולמתבונן מבחוץ המקום אינו נראה כמבנה מקודש.

גם בחתך החלל שלם וגובהו כשתי קומות, עם אפשרות לתוספות כמו למשל עזרת הנשים.

בדרך כלל בית הכנסת היה מבנה נפרד בתוך חצר ששמשה לטקסים ולאירועים חברתיים. החצר הייתה פתוחה לרחוב ונתנה את הכבוד הראוי למבנה ציבורי-דתי חשוב. המבנה כלל גם חדרים נוספים לאירועים חברתיים ומקווה.


תיאור בית הכנסת "שער הרחמים"

מבנה בית הכנסת הוא דו קומתי. המבנה והחצר שסביבו תחומים בחומה נמוכה. למבנה חזית מונומנטאלית בעלת שלושה פתחים מקושתים הפונים אל הרחוב, ועל גגו מעקה נמוך המעוטר בסבכת סטוקו. האולם המרכזי מלבני ולאורך קירותיו הצדדיים ספסלי הישיבה. גרם מדרגות חיצוני מוביל לעזרת הנשים הממוקמת בקיר שמול ההיכל. מול ההיכל ניצבת תיבה קטנה ומלבנית מוקפת במעקה עשוי סבכת עץ.

פנים בית הכנסת שמור היטב על ידי הקהילה, ורק השמש, שגר מעל בית הכנסת במבנה הצמוד, מחזיק את המפתח אליו. ממבחינה חיצונית, לעומת זאת, בית הכנסת, החצר שמסביבו והחומה המקיפה אותו זקוקים לתחזוקה ולעבודה רבה.

חווית הכניסה
חווית הכניסה אל בית הכנסת עצומה ומרגשת. היא מורכבת מתכנים רבים היוצרים סיפור שלם ומרגש: הקונטקסט השכונתי-עירוני, הרחוב, השער, החצר, התווך וחלל התפילה יוצרים יחדיו סיפור שלם שערכו עולה על סך מרכיביו.

 
הקונטקסט השכונתי עירוני
הרובע בו שוכן בית הכנסת הוא רובע מוסלמי מובהק. באזור קיים נמל, תחנת רכבת, פעילות מסחרית רבה, הולכי רגל ותחבורה. הבתים בדרך כלל בני שלוש קומות, הרחובות צפופים ואינטנסיביים.

הרחוב
הרחוב בו שוכן בית הכנסת צר וצפוף, הבתים בו בגובה שתיים או שלוש קומות. ברחוב תנועת הולכי רגל רבה, רכבים, אופניים וריקשות אופניים. על המדרכות פזורים דוכנים רבים בהם מתקיים מסחר ער, סחורה עוברת מצד אל צד, הרעש רב והריחות חזקים.

שער הכניסה
בצד הרחוב חומה קטנה ובה דלת המובילה אל תוך בית הכנסת. סמוך להמולת הרחוב מתקיים בית הכנסת כעולם ומלואו של שקט ושלווה.

החצר-התווך
חצר בית הכנסת קטנה, דרכה עולים במדרגות אל בית הכנסת. סביב מבנה בית הכנסת מעבר היקפי המאפשר תנועה סביב המבנה , ודרכו ניתן להגיע למקווה הממוקם בצידו השמאלי של בית הכנסת. בחצר מדרגות אל עזרת הנשים במפלס העליון, ואל מגורי השמש במפלס הקומה השנייה והשלישית במבנה הצמוד לבית הכנסת.

 

ניתוח הארגון המרחבי של בית הכנסת וסביבתו

פנים בית הכנסת - חלל התפילה
הכיוון של חלל בית הכנסת ברור מאוד וכולו מופנה אל ההיכל. תכנית בית הכנסת מלבנית, החלל שלם ומרכזי וכך גם בחתך. יש הכוונה ברורה לכיוון ההיכל, הדגש על חלל מרכזי שסביבו או לידו יושבים כל המתפללים.

ניתן להבחין בחלוקה ברורה של בית הכנסת: התוכנית מלבנית ומתחלקת לשני אזורים ריבועיים מובחנים שביחד יוצרים חלל שלם.

הציר הראשי מוביל אל ההיכל ואל הבימה. הציר המשני מצטלב עימו, ומחלק את בית הכנסת לשני חללים ריבועיים שונים, כשני סיפורים שונים המתרחשים באותו מרחב.

תפקידם המשתנה של החללים בא לידי ביטוי בצורת הישיבה של המתפללים. בריבוע הראשון, בחלק הקרוב יותר לכניסה, יושבים המתפללים עם הפנים קדימה, אל ההיכל. בריבוע השני, בחלק הקרוב יותר להיכל, המתפללים יושבים זה מול זה ובתווך הבמה של שליח הציבור. במה זו אינה ממוקמת במרכז החלל הגדול אלא קרובה יותר אל ההיכל.

אין ספק שהישיבה פנים אל מול פנים יוצרת מתח וניגוד עצום ומותירה חלל ריק, בו קיימת רק הבימה. העמדה זו יוצרת תפיסה מאוד ייחודית.

ניתן לשער שהמכלול שנוצר בחלל הגדול הוא תהליך המורכב משני אופני הישיבה המתקיימים בבית הכנסת. אפשר כי צורות ישיבה אלו נוצרו בבית הכנסת במהלך הזמן.

למעשה, בבית הכנסת מתקיימות שתי חוויות שונות של תפילה על אותו ציר ריק; ציר הכניסה- בימה- היכל.

ההיכל הוא הקוטב, האובייקט הראשון הנראה לעיני הנכנסים אל בית הכנסת. הוא תודעתי, חשיבותו מודגשת כבר מהכניסה. הפעילות המעשית המתקיימת סביב ההיכל קצרה מאוד יחסית לשאר הטקס – השימוש בהיכל מתקיים רק בשעת הוצאת ספר התורה ובשעת הכנסתו, אך חשיבותו הסמלית, כמקום שבו שוכנים ספרי התורה וכמקום המופנה כלפי ירושלים, היא רבה ביותר. עיקר חשיבותו של ההיכל היא תודעתית. הוא מודגש כישות עצמאית בעזרת המדרגות המובילות אליו.

הבימה, בה מתרחשת כמעט כל הפעילות בזמן התפילות, ממוקמת בחלקו השני של בית הכנסת. היא קרובה יותר להיכל ואליה פונים כל המתפללים. על הבימה ניצב החזן אל מול כל הקהל, ולצידו הקורא בתורה. שם עומד הדורש ונושא את דבריו. הבימה מוגבהת קלות על ידי שתי מדרגות ונותנת את האפשרות לחזן או לנואם לבלוט בקרב הקהל. הבימה בנויה כמרפסת מעץ המאפשרת עליה נוכחות של כמה אנשים ביחד באותו זמן. היא מכילה ספסל ישיבה מעץ משני צידיה, ומעמד להניח עליו את ספרי התורה בעת קריאתם.

הציר הראשי המקשר בין שני חלקי התוכנית מפלס את דרכו בין שני מחנות הספסלים. בציר זה מתרחשת הוצאת ספר התורה מן ההיכל והובלתו בתהלוכה אל הבימה. פעילות זו מתקיימת פעמיים בזמן התפילה- בהוצאת ספר התורה ובהכנסתו. גם בחגים ובמועדים מיוחדים פעילות מתקיימת פעילות סביב הבימה, למשל במנהג ההקפות הנערך בסוכות ובשמחת תורה.

צורות הישיבה הייחודיות וההשלכות החברתיות הנובעות מהן
ההפרדה בצורות הישיבה, וגם ההפרדה הפיזית בין שני חלקי בית הכנסת נראות בלתי שיווניות.

אפשר שהסיבה לכך היא הרצון לתת לנכבדי הקהילה מקום טוב יותר, קרוב להיכל ולבימה. נכבדי הקהילה נהנים מחוויית תפילה שונה לעומת שאר חברי הקהילה שיושבים רחוקים יותר, אחד אחרי השני. ובכל זאת, באופן מעשי כל המתפללים נמצאים בחלל אחד גדול ושלם (ניתן לראות בחתך), וניתן לשמור על קשר עין בין שני אזורי התפילה, מה שהמפחית מהניכור שנוצר בשל סידורי הישיבה.


צורת הישיבה וההשלכה הרוחנית-דתית
הציר המרכזי בבית הכנסת הוא גם הציר הריק והדומיננטי. דרכו נכנסים ובו מתפללים. טיפוסי מוגדרות בו שתי צורות ישיבה שונות בהם החלל הריק מתפקד בצורה שונה ומעביר חווית תפילה שונה בכל חלל. כאשר המתפללים יושבים זה מול זה, וביניהם רק הבימה והחלל הריק, התחושה חזקה מאד כיוון שנוצר מתח בין שני הקטבים שביניהם חלל ריק, ורק קולו של החזן מהדהד בתווך. כאשר המתפללים יושבים בשורות זה אחרי זה לכיוון אחד, החלל המרכזי מתפקד כמעבר, כמו בכנסיות (טרנספט), והוא פחות דומיננטי ופחות חוויתי מהחלל האחר.


החצר הראשית

בעבר, לפני שהמוסלמים השתלטו על האזור, הייתה הקהילה היהודית גדולה ובית הכנסת לא היה מוקף בחומה. המבנה היה מבנה ציבורי פתוח לרחוב וניתן היה להגיע ממנו למקומות נוספים. גם החצר שהייתה פתוחה בעבר לרחוב סמואל נתנה לבית הכנסת את הכבוד הראוי. כיום, בית הכנסת חבוי מאחורי החומה ומתגלה רק לאחר המעבר בשעריה.

אין ספק שהתוספות השונות שהתווספו לבית הכנסת במהלך השנים יצרו אדריכלות ורנקולרית (שאינה מתוכננת) מרתקת וחווייתית, שבה חלל אחד פולש לתוך החלל השני, שכבות של קירות ומרחבים טעונים.


החצר ההיקפית

בית הכנסת מוקף כמעט מכל עבריו בחצר, וזו מוקפת בחומה שבעבר הייתה רק קולונדה של עמודים (חלל מקורה בין שורת עמודים וקיר). מהחצר ניתן היה לצאת אל הרחוב הראשי דרך הדופן הצפונית של החומה (במפלס שהיה גבוה בחצי מטר). בחצר נמצא גם המקווה. כיום החצר הרוסה, מוזנחת, וקשה מאוד לנגישות. החצר מלאה כולה בצמחיה פראית, וניכר שלא פקדו אותה במשך שנים רבות. דלתות היציאה לחצר היו נעולות, ונפתחו רק בעקבות בקשתנו.

החצר ההיקפית הייתה ונשארה התעלומה הגדולה של בית הכנסת. הרצון לפענח את תפקידה ומשמעותה סקרן אותנו, והגביר את הרצון לגלות את הסיפור מאחורי בית הכנסת העתיק. התברר שחצר זו הייתה המעבר שחיבר בין רחוב סמואל בו נמצא בית הכנסת, ובין רחוב יוסוף המקביל לו. כיוון שהחצר ההיקפית שימשה גם כמעבר, אפשר להסיק שבית הכנסת באמת נקרא בעברו מסג'ד, מבנה שהוא צומת דרכים המקשר בין שני רחובות ראשיים.


חתך אורך של בית הכנסת מהרחוב דרך הכניסה

הכניסה אל בית הכנסת מהרחוב הראשי, דרך שערי הברזל, מובילה אל רחבת הכניסה המרוצפת, שממנה ניתן לעקוף את המבנה ולהגיע אל המקווה ואל המעבר האחורי שבעבר ניתן היה הצידי לעבור בו אל הרחוב המקביל. מימין ניתן לראות את המדרגות המובילות אל הקומה השנייה ואל ביתו של השמש.

ניתן לראות שהקומה השנייה מעל המשרדים הינה תוספת בניה, וגובה חלל בית הכנסת המקורי היה נמוך יותר. עם השנים כנראה גדל השימוש בבית הכנסת, החלל שמעל המשרדים הפך לעזרת נשים וחלל התפילה הראשי הוגבה.


חזיתות בית הכנסת

סביב בית הכנסת נבנתה חומת אבן כדי לתחמו, ובה שערים. חומה זו הפסיקה את ההשפעה ההדדית שהיו בין הרחוב ובית הכנסת, ובית הכנסת הפך להיות פחות משמעותי מבחינת תפקודו בחיי היום יום של הקהילה היהודית-הינדית באותה תקופה.

בחזיתות בית הכנסת ניתן לראות את התפתחות המבנה לאורך השנים.

כאשר נבנה בית הכנסת, הוא תוכנן כמבנה נמוך בעל קומה אחת ובחזיתו ניתן היה לראות את הקשתות שאפיינו את מראה הרחוב באותה תקופה.

החזית המקורית בעלת העמודים והקשתות לא נשמרה זמן רב. נראה שנוצר צורך בעטיו נאלצו אנשי הקהילה לסגור את המרפסת שנוצרה בין הקשתות לחדרים, שכיום משמשים כחדרי הנהלה. השינוי היה מהותי מכיוון שסגירתו של החלל שינתה את תוואי הרחוב, והפכה את בית הכנסת למקום שעומד בפני עצמו, סגור ומוקף חומה, אינטראקציה ללא רחבת הכניסה המהודרת, וללא מגע של השפעה הדדית עם הרחוב הראשי.

עם התרבות המתפללים בבית הכנסת נעשה עוד שינוי במבנה ונוספה לו קומה. את הקומה השנייה נצלו כחלל תפילה לנשים, והכניסה אליו הייתה דרך מדרגות מהחצר החיצונית. אותו גרם מדרגות הוביל למבנה הצמוד לבית הכנסת, שחלקו סופח עבור מגורים של אנשי הקהילה ועבור שמש בית הכנסת. יכול להיות שהמדרגות היו קיימות עוד לפני בניית התוספת הכנסת לבית הכנסת ונעשה בהן שימוש גם עבורו.

הקומה השנייה, שבעבר הייתה פתוחה ושימשה כגג לאירועים, הפכה אם כן לחלל תפילה נוסף. בעקבות שינויי הגבהים היה צורך להגביה את חלל התפילה הראשי של בית הכנסת, כדי שיוכלו להתפלל בקומה השנייה.

ניתן לראות את השינוי בחזית, ולהבחין בין שלושת סגנונות הבניה על ידי בחינת המשכיות העמודים בסיתות שונה ובחינת העיטור הסופי אשר חותם את המבנה בגג. ניתן להבין שהקומה השנייה שימשה גם כמרפסת, משום שהפתחים היו דלתות בשילוב עם חלונות, ובמהלך הזמן נסגרו.


התפתחות החזית לאורך השנים

בשלב הבניה הראשון נבנה בית הכנסת כקומה אחת עם קולונדה שהמשיכה את שורת העמודים של הרחוב. הקולונדה הייתה פתוחה, כל אדם יכול היה להיכנס אל בית הכנסת, והאינטראקציה של המבנה הייתה מזמינה וזמינה. בשלב הבנייה השני נוספה הקומה השנייה, עזרת הנשים. ניתן להבחין בהבדל בין סגנונות העיטור השונים של העמודים בחזית, ושל החלונות. בעקבות תוספת זו הוגבה חלל התפילה הראשי. התוספת השלישית והאחרונה הסוגרת את המבנה היא העיטור באבן. ניתן לראות את ההמשכיות של העמודים, המעוטרים בסגנון שלישי ונראים כמו חומה עם צריחים.

ניתן לראות את קו המתאר של הקשתות המקוריות בשני צידי המבנה. קו זה מצביע על נוכחותן של הקשתות, שנסגרו והפכו לחדרי הנהלה של בית הכנסת כיום.

הכניסה נשארה דרך קשת המרכזית, ובית הכנסת מתפקד כיום כמבנה תפילה בעל שתי קומות, עזרת הנשים בקומה השנייה.


עזרת הנשים
אל עזרת הנשים מגיעים דרך המדרגות החיצוניות בחצר. עזרת הנשים שנבנתה כתוספת מאוחרת למבנה בנויה כגלריה לאורך הקיר המזרחי הפונה אל בית הכנסת, וכיום כמעט אינה בשימוש. הריהוט בה מעץ מאסיבי, אפלולי וחשוך. בעבר היה בית הכנסת מבנה בעל קומה אחת וניתן לראות זאת בבחינת ההבדל של העמודים הקונסטרוקטיביים המחזיקים את עזרת הנשים.


ההיכל

ההיכל, ארון הקודש העשוי כשער, קבוע מול הכניסה בקיר המערבי של בית הכנסת, ועשוי כגומחה מרובעת כשדלתות עץ סוגרות עליו. ההיכל מוגבה מן הרצפה באמצעות שלוש מדרגות. דלתותיו עשויות עץ מאסיבי ועליהן עיטורי מגן דוד מכסף. הדלתות דקורטיביות מאוד וגולפו בידי אמן בסגנון משולב המושפע ממוטיבים מקומיים ואירופיים (בריטים). לרוב, נעשו עבודות הנגרות בידי בני העדה המקומיים. 


תשמישי הקדושה - ספרי התורה

בתוך ההיכל שבעה ספרי תורה. הם נתונים בתיק מעוגל או מצולע, עטוף באריג או חשוף. כיפת ספרי התורה בצורת בצל, בהשפעת העדה הבגדאדית, ולצידו רימונים כסופים ומוזהבים.

הפרוכת של ארון הקודש עשויה ממשי או מבד קטיפה בצבע עז אדום, ומעוטרת ברקמת זהב או משי. עליה כתוב "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". נהוג להחליף את הפרוכת בהתאם לחגים השונים: פרוכות אדומות לשמחת תורה, ירוקות לשבתות, כחולות לשבועות ולראש השנה, לבנות ליום הכיפורים ולהושענא רבא.


מנורות השמן
בערבי שבתות ובחגים היה בית הכנסת מואר באין ספור מנורות שמן (האנדי) שהשתלשלו מן התקרה לכל אורך האולם המרכזי. המנורות נראות כפעמון זכוכית הפוך או עשויות מפח מעוטר שבתוכו צלוחית עם שמן ופתילת כותנה. כדי להבעיר בהן אש נעזר השמש במקל אנקולי שבקצהו פתילה בוערת. מול ההיכל דולק נר-תמיד בעל צורה דומה אך עשוי פח פליז גזור ומקודח.


המזוזה

לפני פתיחת שערי בית הכנסת נערך טקס קבוע בו מנשק השמש את המזוזה תוך כדי נשיאת תפילה ונקישה על דלתות בית הכנסת. רק לאחר מכן פותח השמש את שערי בית הכנסת. המזוזה הקבועה במשקוף הכניסה גדולה מן המזוזות המוכרות לנו בארץ, אורכה כ- 20 עד 30 ס"מ ורוחבה כ- 10 ס"מ. היא עשויה מעץ מגולף בידי אומן ועליה עיטורים של מגן דוד ומנורת שבעת הקנים.


כיסא אליהו הנביא
ליהודי הקהילה קשר חזק לסיפור אליהו הנביא. לפי המסורת, אליהו הנביא עף לשמיים והשאיר סימן על הסלע באזור הכפרים היהודיים. ההינדים מאמינים שהסימן הוא של האל סיטא, והמוסלמים מאמינים כי הוא של הנביא מוחמד.

על כיסא אליהו הנביא מתבצע טקס היורש, טקס פדיון הבן. הכסא עטוף בבד קטיפה כחול שעליו רקמה של מנורת שבעת הקנים. מעל הכסא פזורים פרחים שהם סמל לברכה, לפוריות ולהתחדשות.
 

המקווה
תגלית הנוספת היה המקווה, הממוקם בצידו השמאלי (הדרום-מערבי) של בית הכנסת בצידו של המעבר ההיקפי להולכי הרגל. אל המקווה הגענו בעקבות המחקר בבית הכנסת ודרישתנו לפתוח את שערי המעבר ההיקפי על מנת לגלות רובד נוסף מאחורי הסיפור המרתק של בית הכנסת.

המקווה חורג מקו המתאר של חומת בית הכנסת אל תחום בתי השכנים, ונמצא על דופן החומה המקיפה את בית הכנסת. הוא מוגבה, ומובילות אליו שש מדרגות (על מנת לחזק את הטקסיות ואת חוויות הכניסה). על מנת לרדת ולטבול בו יש לרדת בחזרה שבע מדרגות. נראה שהמקווה היה פתוח לכיפת השמיים, על מנת ליצור חוויית היטהרות שלמה. כיום המקווה מקורה בגג והמים בו אינם מי גשמים.

ניתן לראות בתוך המקווה שבעבר היה מעבר מהמבנה שנמצא מאחורי החומה אל תוך המקווה. כנראה שבעת הקמת בית הכנסת, היה המבנה שמאחור שייך גם הוא לקהילה היהודית, ושימש את המשפחה שתחזקה את בית הכנסת.

ניסינו להיכנס אל המבנה אך ללא הצלחה.

 

לתיעוד ויזואלי נוסף של בית הכנסת לחצו כאן
דף הבית > מומביי, הודו > מאמרים - מומביי > בית הכנסת "שער הרחמים"

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©