דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > יאסי, רומניה > מאמרים - הרלאו > תיעוד פנים בית הכנסת הגדול בהרלאו
תיעוד פנים בית הכנסת הגדול בהרלאו

להורדת המאמר כקובץ PDF הכולל תמונות לחצו כאן

כפי שניתן לראות בתמונת הפנורמה, בית הכנסת עשיר בפרטי פנים מיוחדים ויפים במיוחד - ציורי קיר מרהיבים, ריהוט מגוון, ארון קודש מפואר ותאורה רכה. בתוך הארונות הפזורים בבית הכנסת מצאנו פריטים שונים המלמדים אף הם על חיי הקהילה.

ציורי הקיר:
כיפת בית הכנסת מעוטרת בעיטורי פרחים, בשנים עשר מזלות חודשי השנה, בנשר המחזיק שלט עם הפסוק "כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף", בציורים המתארים את "חלום פרעה", "זה המשכן וכל כלים", ו"שה פזרו ישראל" ובארבעה ציורי חיות לפי המשנה באבות פרק ה' משנה כ' "יהודה בן תימא אומר: הוי עז כנמר, וקל כנשר, רץ כצבי, וגיבור כארי, לעשות רצון אביך שבשמים". קירות בית הכנסת מעוטרים בסמלי שנים עשר שבטי ישראל ובדגליהם, בציור מקום המקדש, בציור "על נהרות בבל" ובציור קבר רחל, זאת בנוסף לעיטורים גיאומטריים על עמודי הקירות, ובתקרת פינות בית הכנסת. מעל ארון הקודש יש ציור לא ברור, שנראה כי הוא מורכב משתי שכבות מעורבבות - באחת מצוירים ברקים ורעמים המסמלים ככל הנראה את מעמד הר סיני ובשנייה מצויר סמל המלכות הרומנית. הציורים דומים לציורים בשאר בתי הכנסת בהם ביקרנו, וככל הנראה מרביתם צוירו על ידי אותו הצייר- מנדל גרינברג.

ארון הקודש:
ארון הקודש הינו יצירת אמנות מפוארת. זהו ארון מזרח אירופאי אופייני, סימטרי, מגולף בעץ ועשיר מבחינה איקונוגראפית. הוא גבוה מאוד, בעל ארבע קומות ההולכות ומצרות כלפי מעלה, קומתו הרביעית מכסה את תקרת בית הכנסת. אל הארון ניתן להגיע בעזרת חמש מדרגות, אשר הכניסה אליהן מעוצבת כשער ממתכת.

ארון הקודש של בית הכנסת

עיטורי הארון מגולפים בעץ וכוללים מוטיבים יהודיים רבים - נבלים, כינורות, תופים, חצוצרות ושופרות כפי שכתוב בתהילים מזמור קנ פסוקים ג- ה: "הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל בכינור הללוהו בתוף ומחול הללוהו במינים ועוגב הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה"; חיות דמיוניות שפלג גופן העליון מורכב מחיה יבשתית מוכרת, ופלג גופן התחתון מעוצב כדג ארוך בעל סנפירים, זנב וקשקשים, זאת כמאמר הפסוק "שרפים וחיות ואופני הקודש" (יחזקאל א, יט); ועיטורי צמחים ופרחים. העיטורים צבועים בצבעי חום- ירוק- זהב- לבן.

ארון הקודש בבית הכנסת נתפס כארון הברית בבית המקדש, ולכן חלקו העליון של הארון מדומה לפרוכת שכיסתה את ארון הברית, עליה מופיע הפסוק "ועשית כפורת זהב טהור" (שמות כה, יז), כאשר מעליו ניצבים מעין כרובים. מעל החלל שבו הניחו את ספרי התורה ניצב מגן דוד ממתכת (שככל הנראה הוסף בתקופה מאוחרת יותר) ובתוכו לוחות הברית בגרסתם הנוצרית (לוחות מעוגלים).

התשובה לשאלה האם זהו ארון הקודש המקורי של בית הכנסת נותרה בגדר תעלומה. אנו סוברים כי ארון זה הובא אל בית הכנסת ממקום אחר, ואינו הארון המקורי של בית הכנסת. השערה זאת נובעת ממספר סיבות:

- ארון הקודש מכסה שניים מחלונות בית הכנסת, ואין זה סביר כי זו הייתה התוכנית המקורית בבניית בית הכנסת.

כיסוי אחד מחלונות בית הכנסת על ידי ארון הקודש

- קומתו הרביעית של הארון מכופפת בשבירה אל התקרה ומכסה אותה. נראה כי קומה זו נחתכה על מנת שתותאם לבית הכנסת. אין זה סביר כי ייצרו שבירה כזו מלכתחילה.

- קארה מתאר את הארון עם מנורת חנוכה גדולה אשר אינה מופיעה כיום, ועל כן ייתכן והארון המקורי הוחלף.

- בתערוכת היודאיקה בבית הכנסת של "יד ושם" נמצא חלק מארון קודש שלטענת האוצרים הובא מהרלאו. הדמיון בין חלק זה לבין הארון בהרלאו מובהק (עם שינויים קלים בלבד). במידה וחלק זה היווה חלק מהארון הקיים בהרלאו, סביר כי הארון אינו הארון המקורי של בית הכנסת, אלא ארון שהובא ממקום אחר והולבש שלא במלואו בבית הכנסת .

מעל ארון הקודש בבית הכנסת, על גבי הציור בעל שתי השכבות של סמל המלכות ושל ברקי מעמד הר סיני, ניתן לראות חורים של יריות. אחד מחברי הקהילה סיפר לנו כי בעבר היה תלוי מעל הארון כתר זהב גדול. כאשר כבשו הרוסים את האזור במלחמת העולם השנייה, הם ירו אל הכתר והפילו אותו, מכיוון שהתנגדו לסמלי מלכות.

חורי היריות במקום בו היה הכתר, מעל ארון הקודש

ריהוט בית הכנסת וסידור הישיבה:
הריהוט בבית הכנסת כולל ספסלי מושבים, ספסלים רגילים וסטנדרים עם ארון אחסון. הריהוט עשוי מעץ חום כהה, וצורתו דומה לריהוט מרבית בתי הכנסת בהם סיירנו. אחת מחברות הקהילה סיפרה לנו כי הריהוט הנמצא בקדמת בית הכנסת הוא הריהוט המקורי של בית הכנסת, ושאר הריהוט הובא מבתי הכנסת האחרים בעיר לאחר הריסתם.

ריהוט בית הכנסת וסידור הישיבה

סידור הישיבה הכללי בבית הכנסת הוא הסידור האופייני לעדה האשכנזית - שורות המופנות אל ארון הקודש, בתוספת של מסגרת ספסלי ישיבה היקפית (בדומה לנהוג בעדה הספרדית). ככל הנראה הוספה שורה היקפית זו בגלל חוסר המקום שנוצר כתוצאה מהצבת הרהיטים שהובאו מבתי הכנסת שנהרסו.

כיתובים, הקדשות ומנורות זיכרון:
למעט המלל העיטורי המלווה את ציורי הקיר בבית הכנסת, שאר המלל המופיע בו הוא ציוני הקדשות של קרובים לזכר יקיריהם. הקדשות כאלה מופיעות על ארון הקודש, על פרוכות, על ספרי התורה ועל עמודי התפילה. הנוסח המקובל במקומות אלה הוא: לזכר פלוני נדבת אלמוני. הקדשות אלה מתועדות ברישומים שניתן למצוא במרכז זלמן שזר.

בנוסף למקומות אלה, הדרך המרכזית של חברי הקהילה להנציח את זכר יקיריהם היא באמצעות מנורות זיכרון כדוריות בגדלים שונים. בחלק מהמקרים מעיד גודל המנורה על חשיבות הנפטר ועל תפקידו בקהילה, או על גודל התרומה שניתנה על ידי משפחתו. הכיתוב על המנורות נעשה בעבר על ידי צבע נוזלי, וכיום על ידי טוש. אחת מחברות הקהילה סיפרה כי מכיוון שכיתוב הטוש נוטה להימחק, ומכיוון שהקהילה לא מצליחה למצוא מנורות נוספות מסוג זה, לעיתים כותבים הקדשה חדשה על מנורה שכיתובה הקודם נמחק. בדרך זו "החיים ממשיכים" והזיכרון הישן מתחלף בחדש. תיעוד כתובות ההקדשה על המנורות ומפת מיקומם נמצאים בחומרי התיעוד השמורים במרכז זלמן שזר.

כיתוב מעניין במיוחד הוא "התפילה לשלום הרפובליקה", הממוסגרת על תיבת הבימה. החשיבות הניתנת לתפילה זו בקהילה, תואמת את רוח דיוני מועצת הקהילה שנמצאו במחברת הפרוטוקולים, מהם ניתן ללמוד כי הקהילה רואה חשיבות רבה בנאמנות למדינה, ובדאגה לשלומה.

התפילה לשלום הרפובליקה לצד ברכות התורה

תשמישי קדושה:
כיום נמצאים בתוך ארון הקודש שני ספרי תורה מעוטרים ברימוני כסף וזהב, שופר, פמוטים שונים וסט להבדלה. לפי פנקס קהילות רומניה, בשנות תפארתה של הרלאו היו בבית הכנסת 50 ספרי תורה. קארה מספר כי חלק מפריטי היודאיקה בבית הכנסת מתוארכים לתחילת המאה השמונה עשרה, ומהווים את תפארת עבודות הכסף של היהודים באותה תקופה. דוגמא לכך היא "יד" שנתרמה בשנת 1802 על ידי יצחק בן אליקים, אשר תרם גם ב- 1809 עיטור לספר תורה (pieptar) שנעשה על ידי האומן טורף בן צבי.

ספרים, חפצים ומסמכים:
במהלך התיעוד פתחנו כל ארון בבית הכנסת, בניסיון למצוא מסמכים, ספרים וחפצים שילמדו אותנו על חיי הקהילה. ממצאים מעניינים במיוחד הם:

- מחברת פרוטוקולים של ישיבות מועצת הקהילה בין השנים 1958-1953. במחברת זו מפורטים אחד לאחד דיוני מועצת הקהילה בנושאים הנוגעים להתנהלותה היום יומית של הקהילה. תמצית הדיונים בסדר כרונולוגי מופיעה בנספח מספר 1. בעינינו זהו הממצא המעניין ביותר, ואולי אף החשוב ביותר להבנת חיי הקהילה.

- עשרות קלסרי החשבונות הכספיים של הקהילה לפי שנים, הכוללים חשבוניות והתכתבויות כספיות עם הפדרציה היהודית בבוקרשט (ברומנית). מפאת חוסר הזמן וקשיי השפה לא התעמקנו בקלסרים אלו. אנו סבורים כי ניתן ללמוד מהם רבות על התנהלותה של הקהילה ומקווים שהם יקבלו בעתיד תשומת לב.

- אוסף של אחד עשר תקליטי חזנות, הנמצא בארון של עמוד התפילה.

- כתובה פשוטה הרשומה בציפורן בעבודת יד, עליה חתומה גם האישה.

- הספרים בארונות בית הכנסת היו ספרים המצויים במרבית בתי הכנסת - חומשים, מחזורי תפילה, סידורים, גמרא, הגדה של פסח וכדומה, בודדים מהם מתוארכים למאה ה- 18. במספר ספרים ישנן הקדשות אישיות מעניינות, אשר צולמו במסגרת התיעוד, ואותן ניתן למצוא בין חומרי התיעוד במרכז זלמן שזר.

- נרות זיכרון, עומדים על מגש בשטיבלך של בית הכנסת. אחת מחברות הקהילה סיפרה כי היא מדליקה אותם בימי זיכרון לקרוביה, ומזמינה את כל המעוניין להדליקם.


סיכום והצעות למחקר עתידי
"לא עליך המלאכה לגמור" - מפאת חוסר הזמן, מיעוט החוקרים, קשיי השפה, קשיים טכניים שונים וחוסר ידע מספק, ישנן מספר סוגיות שאנו סוברים כי יש להעמיק בהן עוד:

- מחברת הפרוטוקולים הכתובה בשפה הרומנית. אף שהסטודנטית דוברת הרומנית, שהצטרפה אלינו למסע, השתדלה להסביר כמיטב יכולתה מה כתוב בהם, קיים סיכוי רב כי במחברת מופיעים גם דברים נוספים אותם לא הצלחנו להבין. כמו כן, מפאת קוצר הזמן, לא תועדו הנוכחים בכל אחת מישיבות מועצת הקהילה. אנו מקווים כי דובר רומנית יעמיק בכתוב במחברת, ישלים את החסר, וישווה בין שמות הנוכחים לשמות מנהיגי הקהילה הידועים.

- ספרי החשבונות הרבים של הקהילה, המצויים בארון שבעזרת הנשים, הם כלי למידה נוסף שלא יכולנו לעסוק בו, ואנו ממליצים להשתמש בו ללמידה נוספת.

- בתי הקברות של הקהילה, ובמיוחד בית הקברות העתיק, הם בתי קברות ייחודיים ומרתקים. אנו בטוחים כי ניתן ללמוד מהם רבות על חיי הקהילה ועל סיפורה, משנת 1776 ועד היום.

- ארון הקודש הייחודי, ותעלומת מקורו המוסברת לעיל, מהווים אף הם נושא להעמקה. אנו תקווה כי אוצרי התערוכה ב"יד ושם" יאפשרו לנו להמשיך במחקר זה.

בנוסף, לאור הבנתנו הארכיטקטונית את סכנת קריסת כיפת בית הכנסת, אנו יוצאים בקריאה כי ייעשה מעשה וכיפה זו תחוזק במהרה. יש לכך חשיבות מרובה, מכיוון שבית הכנסת מהווה שריד מרכזי לחיי קהילת הרלאו בפרט וחיי יהדות רומניה בכלל. פעילויות הקהילה שעוד נותרה בעיר קשורות לבית הכנסת בקשר הדוק, ויתכן שיהא זה סופה של הקהילה במידה ויקרוס.

המסע שעברנו בעיירה הרלאו, תוך הקשבה לקירות בית הכנסת, לעיטוריו, לספריו, לחפציו, למסמכיו ולחברי קהילתו היה מרתק, והותיר בנו את חותמו לעד. למדנו ממנו על חיים קהילתיים שהיו ואינם עוד ועל מבנים המספרים סיפור. מה יישאר בעוד כמה שנים מהרלאו שפגשנו אנו? האם יישאר מניין לתפילה בבית הכנסת בחגים? האם כיפת המבנה תעמוד בלחצי השנים? ימים ושנים יגידו. אנו מצידנו מבטיחים שסיפורי בית הכנסת והקהילה ימשיכו להיות מסופרים על ידינו הלאה - לדורות הבאים.

 

דף הבית > יאסי, רומניה > מאמרים - הרלאו > תיעוד פנים בית הכנסת הגדול בהרלאו

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©