דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > קוטאיסי, גאורגיה > מאמרים - קולאשי > עליית יהודי קולאשי לישראל
עליית יהודי קולאשי לישראל

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

יהודי קולאשי עלו לישראל בשני גלים עיקריים:

גל העלייה הראשון החל בסוף שנות ה- 60 של המאה ה- 20 אז עלו רבים מיהודי גאורגיה לישראל. ההזדהות של יהודי גאורגיה עם מדינת ישראל הגיעה לשיאה לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967. יהודי גאורגיה היו מחלוצי המאבק לחידוש העלייה מברית המועצות, כאשר השלטון הסובייטי סירב לאפשר עלייה לארץ ישראל. מאבקם של יהודי גאורגיה הוביל לשינוי ההיסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, ובמהלך שנות ה- 70 חל גידול משמעותי בעלייה לישראל.

ראשית העלייה מן העיירה קולאשי הייתה בשנת 1968. משפחת מיכאלשווילי, משפחת רבנים חשובה בקולאשי, הייתה המשפחה הראשונה שעלתה לארץ, ואחריה החל גל עליה גדול, במהלכו עלו לארץ כמחצית מתושבי העיירה.

במהלך השנים שמרה הקהילה על צביון יהודי ועל זיקה לארץ ישראל. דניאל שללשבילי, יליד שנת 1940 שעלה לארץ עם משפחתו בשנת 1972, סיפר לנו על ראשית העלייה מקולאשי. לדבריו, כבר בהיותו ילד, בשנת 1948, הייתה שמועה על התארגנות לעלייה: "כל קולאשי עמדה על הרגליים, שיוצאים לארץ ישראל ועולים. כילד לא הבנתי, אך זו הייתה השאיפה. לא התפעלנו, לא שאלנו שאלות... מבחינת העם, העם היה מוכן לזה".

עד לגל העלייה הגדול, היו מקרים בודדים של עלייה, שהתאפשרו תחת כיסוי של נתינים פולנים השבים לארצם. משפחת מיכאלשבילי הראשונים הייתה המשפחה הראשונה שיצאה באופן מאורגן כמשפחה, ובאופן מוצהר לעלייה.

יהודי בשם שקולניק, שהגיע לקולאשי ושימש בה כרב ומלמד, עזב את קולאשי בשנת 1963 ועלה ארצה תחת מסווה של נתין פולני. שלושת האחים לבית מיכאלשבילי פנו אליו בבקשה שיסדר להם אשרות לעלייה והוא סייע להם. האחים הוזהרו על-ידי השלטונות בנוגע להתכתבויותיהם האסורות עם תושב ישראלי, ונאמר להם שהם מסכנים לא רק את עצמם אלא את כל הקהילה היהודית. הם פנו לשלטון בבקשה לאישורי עלייה ונענו בחיוב (מניעי השלטון בעניין זה אינם ברורים). טרם עזיבתם ערכה להם הקהילה מעמדי פרידה ציבוריים, ועלייתם גרמה להתרגשות גדולה בעיירה.

לאחר שעזבו האחים לבית מיכאלשבילי פרץ גל של בקשות לאישורי עלייה, וכמחצית מתושבי קולאשי ביקשו לעלות לארץ. בתקופה זו סברו השלטונות שהיהודים כבר הפכו לסובייטים ושיערו שאינם מעוניינים לצאת מהמדינה (השערה זו הייתה נכונה ליהודים רבים באזורים אחרים בברה"מ, אך לא ליהודי גאורגיה). קוסיגן, נציג ברה"מ באו"ם, הכריז שממשלתו לא תסרב לבקשת אישורי יציאה של יהודים מברית המועצות (ההצהרה נבעה כנראה מהרצון של ממשלת ברה"מ לרצות את ממשלת ארה"ב, בכדי לקבל אספקת לחם). בעקבות ההכרזה הוגשו בכל רחבי ברה"מ בקשות לעלייה. בגל העלייה של שנת 1968 עלו כ- 300 משפחות מקולאשי לישראל, כרבע מיהודי העיירה.

באביב 1969 חזרו בהם השלטונות ולא אפשרו יותר ליהודים לצאת מברית המועצות ולעלות לארץ. מצב זה נמשך עד לשנת 1971. במהלך השנתיים האלה התקיים מאבק גדול למען הזכות לעלייה. באוגוסט 1969, שלחו 18 משפחות יהודיות מגאורגיה מכתב לוועדה לזכויות האדם של האו"ם, בתביעה להגר לישראל. המכתב היה התביעה הפומבית הראשונה של יהודים סובייטים לעליה לישראל. המכתב גרם להערכות מוגברת של ממשלת ישראל ושל העולם היהודי להתיר את עלייתם של יהודי ברית המועצות לישראל. מבין שמונה עשר המשפחות הייתה משפחה אחת מקולאשי.

בהשפעת המכתב ובעקבות לחץ שהפעילה ממשלת ארה"ב, פתחה ברה"מ את שעריה וניתנו אשרות יציאה לכל היהודים שביקשו לעלות (לבד מאלו שנחשבו מסווגים). כשני שליש מיהודי קולאשי עלו לארץ בגל העלייה בין השנים 1971–1973, עד לסגירה נוספת של שערי ברית המועצות.

אליהו מירילאשווילי, יליד קולאשי, עלה לארץ ישראל בשנת 1972. פגשנו אותו ואת בני משפחתו במסגרת טיול שורשים שערכו בגאורגיה. מירילאשווילי התרגש לשמוע על הפרוייקט שלנו, ואיפשר לנו להצטרף אליו בביקורו בעיר הולדתו. הוא ביקר בבית הקברות ומצא את קבר אימו, לאחר מכן הלך לבקר בביתו. בביתו של מירילאשווילי ניתן עדיין לראות סממנים יהודים, כגון מזוזות על הדלתות, עיטורים של מגני דוד ועוד. כשנשאל אליהו מדוע עלה לארץ, והאם עלו בגלל שהמשפחה סבלה בגאורגיה, הוא השיב: "חס וחלילה! אני היה לי מצוין. למשפחה שלי היה מצוין.. חיינו בצורה נורמאלית, בצורה טובה, בצורה עשירה.."

סימנים יהודיים בביתו של אליהו מיריאשווילי

סיפורו של אליהו מירילאשווילי מציג משפחה אופיינית לקולאשי בשנות ה- 70, משפחה יהודית אמידה שעוזבת את כל רכושה ועולה לארץ ישראל מתוך בחירה.

העלייה מגאורגיה בשנות ה- 70 הייתה עלייה אידיאולוגית, והתאפיינה באהבה גדולה לארץ ישראל. יהודי קולאשי יצאו מבתים מבוססים ואמידים, עזבו מציאות של שגשוג ועושר, וויתרו על סיר הבשר לטובת העלייה הנכספת לארץ ישראל.

ביתו של אליהו מיריאשווילי אליהו מיריאשווילי בטיול שורשים בקולאשי

גל העלייה השני לארץ ישראל החל בתחילת שנות ה- 90. בשנת 1989 התחוללה בגאורגיה מלחמת אזרחים קשה. במדינה שררה אווירת לאומנות קיצונית ורדיפת בני מיעוטים, ביניהם היהודים. המצב הקשה גרם לעזיבתם של כל יהודי קולאשי, עד האחרון שבהם.

במהלך עבודתנו בקולאשי הגענו לבית משפחת בנימינשווילי, המשפחה היהודית האחרונה בקולאשי, אשר עזבה את העיר בשנת 1994.
 בית משפחת בנימינשווילי שברחוב סטאלין
בני המשפחה לא מכרו את הבית, וכיום הוא נמצא נטוש במרכז העיירה. השכנה, סופיקו פראנגשווילי, שומרת על הבית. היא סיפרה מעט פרטים אודות משפחת בינימשווילי ועזיבתם. לדבריה, בית המשפחה נבנה בשנת 1963 על ידי מנשה בנימינשווילי. משפחת בנימינשווילי היתה משפחה אמידה, במצב סוציו-אקונומי בינוני. בקומה התחתונה של הבית הייתה חנות ובעל הבית עסק במסחר. מאיר בנימינשווילי ואישתו סוניה קבורים בכניסה לבית הקברות היהודי, שנמצא סמוך לבית המשפחה. בנו של מאיר, מנשה בנימינשווילי, ערך את התפילה האחרונה בבית הכנסת בסוף שנת 1993. לאחר מכן עזב את הבית עם בתו סימה, ועלה לארץ ישראל. לאחר חודש עזב יצחק בנימינשווילי, בנו של מנשה, את העיירה ביחד עם משפחתו, והם עברו למוסקבה. הם היו היהודים האחרונים בקולאשי.

בבית משפחת בנימינשווילי מצאנו תמונות משפחתיות, תעודות נישואים, תעודות לידה, דרכונים ועוד מסמכים משפחתיים שונים. מצאנו גם כמה עותקים של מסמך המודפס בשפה הגאורגית, שנכתב על ידי גבאי בית הכנסת, בו הוא פונה לשלטונות בתלונה על מצבם הקשה של יהודי המקום.

פנים בית משפחת בנימינשווילי


 

חפצים, מסמכים ותעודות של משפחת בנימינשווילי

"ירושלים של גרוזיה"
קולאשי הייתה עיירה יהודית ושוקקת חיים. על אף שחברי הקהילה חיו חיי נוחות ורווחה בין יהודים ובשכנות טובה עם הגאורגים הנוצרים, הם בחרו מתוך אהבתם הרבה לארץ ישראל לעלות אליה. רבים מן העולים נקלטו היטב בארץ, אולם ההתאקלמות והמפגש עם המציאות הישראלית לוו אצל רבים באכזבה ובקשיים. אלה מעצימים את זיכרונות העבר ואת הגעגועים, ונותנים משמעות חדשה למיתוס "ירושלים של גרוזיה".

יליד קולאשי שעלה ארצה בראשית שנות השבעים סיפר לנו:
"קולאשי, רק יהודים. כמעט כל החתונות בתוך היהודים. מאפית מצות. שוחטים. רבנים עושים ברית, חתונה. לא היה טריפה, היה מקווה. כל-כך הרבה רבנים, בכל משפחה כמעט. יהודים שם היו כולם שקטים, אינטליגנטים. גדלתי שחשבו שצריך לעשות הכול לפי התורה. הקפידו על הכול. בשבת אף-אחד לא היה נוסע באוטו (לא בתוך קולאשי, לפחות). בחיים לא חשבנו שכאן אין כלום. לא חשבנו שיש הלשנה בין יהודים. חשבנו שירושלים צריך להיות הכול סטרילי. חשבנו שמה שהיה שם-זה ירושלים, וכאן לא..."

 

דף הבית > קוטאיסי, גאורגיה > מאמרים - קולאשי > עליית יהודי קולאשי לישראל

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©