דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > קוצ'ין, הודו > מאמרים - מטנצ'רי > אתר בית הקברות הישן וקבר נמיה מוטה
אתר בית הקברות הישן וקבר נמיה מוטה

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

בית הקברות הישן, הידוע בשמו המקומי "פאללי פארמבו", הממוקם דרומית-מערבית ל"ג'ו טאון" (Jew Town) שימש עד המאה ה-20 את שלושת הקהילות של יהודי מטנצ'רי. לאחר שבית הקברות החדש הוקם בסמוך אליו בסוף המאה ה-19, ועם תחילת תהליך עלייתם של יהודי מטנצ'רי לישראל במאה ה-20, הופסק השימוש הפעיל בבית הקברות הישן. לבסוף, בסביבות אמצע המאה ה-20, נהרס בית הקברות הישן, ושכונה של תושבים מקומיים נבנתה על חורבותיו.

חלק מהמצבות שהיו קיימות במקום הועברו על-ידי היהודים הפראדסים שנותרו במטנצ'רי אל בית הכנסת הפראדסי, ושוכנו בחצר בית הכנסת. חלק אחר מן המצבות נותר בשטח השכונה החדשה, ומצבות אלו משמשות כחפצים יומיומיים בבתי התושבים - אבני כביסה, מרצפות ביוב וכדומה. יוצא מן הכלל הוא קברו המפואר של נמיה מוטה, שנותר על כנו במרכז השכונה במצב שימור מתקדם. להלן תמונת הקבר והגדלת הכתובת שעליו:

במרכז השכונה החדשה שנבנתה על חורבות בית הקברות הישן של יהודי מטנצ'רי, ניצב כיום קברו של נמיה מוטה. מדובר במבנה מרשים בצורת סטופה – מבנה מקודש במכיל שרידי מתים המקובל בדתות ההינדואיסטית והבודהיסטית - אשר כולל קבר ומצבה. מצדי המצבה ישנם מעמדים לנרות, ושרידי השעווה והחלב הטריים המצויים בהם מהווים הוכחה לכך שהקבר משמש גם כיום כאתר פולחן. לשונה של הכתובת המופיעה על המצבה הינה כדלקמן:

"נח נפש(ו) של המקובל המפורס(ם) ס"ק, אשר שפעת אור תורתו זורח בכל תפוצה, החכם השלם החסיד האלר"י כמוהר"ר (כבוד מורנו הרב) נחמיה (ב)ן כמוהר"ר החכם היקר אברהם מוטא זצוק"ל, ושבק חייו לרבנן ביום א' כ"ה לחדש כסליו שנת הושל"ם ליצירה, תנצב"ה ויע"א".

למקרא הכתובת, ניתן לראות כי עוד בזמן הקמת המצבה, נחשב נמיה מוטה, אם לא לקדוש – אזי למצער לאדם משכמו ומעלה. בהשוואה לכתובות הלאקוניות המצויות על שרידי שאר המצבות מבית הקברות הישן, הכוללות בעיקר פרטים ביוגרפיים בסיסיים, הרי שמצבתו של מוטה ססגונית ועשירה, הן מבחינת העיטורים המקיפים אותה, והן מבחינה טקסטואלית. הוא נקרא "מקובל מפורסם", "חכם שלם חסיד", ויכולתו בהפצת התורה זוכה לתשבחות. שנת פטירתו, 1616, הומרה בגימטריה לשנת "הושל"ם", המרמזת על היאספו של מוטה אל אבותיו באופן "שלם" והרמוני.

מעבר לפרטים אלו, הנוספים לשמו ולשם אביו (אברהם מוטא), אין הכתובת מספקת לנו רמזים נוספים אודות מפעל חייו של מוטה. הסברה המקובלת הינה כי מדובר במקובל ממוצא תימני, אשר היה כנראה אף פייטן, שהיגר לקוצ'ין בסוף המאה ה-16 והתיישב בה. איננו יודעים מדוע הוא נחשב למקובל, אולם למראה שאר שרידי מצבות בית הקברות הישן הלוקות בתפארתן, נראה כי מוטה נערץ על-ידי הקהילה המקומית עוד בחייו, ועל כן זכה במותו לציון קבר התואם את הדרו. מסיבה כלשהי, עם הריסת בית הקברות הישן נותר קברו של מוטה על כנו.

יש הטוענים כי בעל הקרקע שעל גביה נמצא הקבר, יהודי מקומי, ערך חוזה טרם הגירתו לישראל עם רוכש הקרקע, שאחד מתנאיו היה כי הרוכש ימשיך ויתחזק את הקבר. סברה אחרת, הקרובה יותר במהותה ל "אגדה עירונית", טוענת כי בשעת הריסת בית הקברות הישן, לא הצליחו פועלי ההריסה לפגום בקברו של נמיה מוטה (מפאת קדושתו), ועל כן הוא נותר במקומו. קלישותה של סברה זו, מעבר לאי-סבירותה הפיזיקלית, טמונה בעובדה כי ככל הנראה הקבר שימש כמקום קדוש עוד בטרם נהרס בית הקברות, ומכאן כי היו מצויות סיבות "ארציות" בשפע לשם הותרתו על כנו.

סביר להניח כי אתר נמיה מוטה, ששימש במשך כמה מאות שנים כמוקד פולחן יהודי (הכתובת על המצבה מבהירה כי מוטה נחשב ל"מקובל" עוד במאה ה-17), הפך במרוצת השנים, למקום המקודש אף על הקהילה הנוכרית המקומית. הטעם בדבר יכול להתמצות בכך שבהודו כולה, קדושי דת אחת הופכים על נקל לקדושים רב-דתיים, המשותפים לכל תושבי האזור.

ההינדואיזם, מעצם מהותו, הינו דת פוליתיאיסטית, אשר עוצמת חווייתה טמון דווקא בריבוי אלים. אשר על כן, מצטיין ההינדואיזם באימוצם של אלים בני דתות שונות לפנתיאון האלים ההינדואיסטי. מעבר לגודש החוויתי שנוצר במציאות בה "כולם אלים", גודש המסייע באימוץ האמונה על-ידי המאמין, ניכוס האלים יכול לשמש אף ככלי פוליטי בידיהם של אנשי האצולה הדתית. לכן, אך מובן הוא כי ציון קבר כה מרשים, המשמש בפועל כמוקד עלייה לרגל של בני דת אחד (היהודים), יהפוך באופן טבעי לשדה פולחני רב-דתי.

קבר נמיה מוטה כאתר פולחן רב-תרבותי
כיום, הקבר נותר על כנו במלוא תפארתו, וישנן ראיות ברורות להיותו אתר פולחן רב-תרבותי:

ראשית, שרידי הקהילה היהודית של מטנצ'רי, המורכבת כיום מיהודים פראדסים, מתייחסים לקבר כאל מקום מקודש, ונוהגים להדליק בו נרות בערב שבת. בראיונות שערכנו עם שרידי הקהילה, התייחסו המרואיינים, בין השאר, אל אתר הקבר. שרה כהן מסרה כי "אנשים מישראל כותבים להם שינקו את הקבר" – מכאן ניתן ללמוד כי גם חברי הקהילה שעלו לארץ ממשיכים לראות באתר הקבר מקום מקודש, הזקוק לשמירה וטיפוח.

שנית, משמש הקבר כאתר תיירותי, הן לתיירים יהודים והן לתיירים מרחבי העולם. מיקומו הייחודי, יופיו האומנותי והארכיטקטוני וכמובן סיפור הרקע בעל הנופך האגדתי הסובב אותו, תרמו להפיכתו ל-"Site to see" במפת התיירות במטנצ'רי. לכך יש להוסיף את העובדה כי הקבר נמצא במקום המרוחק במידת מה מהמרכז התיירותי של מטנצ'רי ומ"רחוב היהודים": דווקא מיקומו דל הקבר בפריפריה של המרחב התיירותי, ותורמת להפיכתו למוקד של עניין ופולחן.

שלישית, הקבר משמש כתחנה חשובה במסעות השורשים של יהודי קוצ'ין שעלו לארץ. להם, משמש הקבר כמוקד "עליה לרגל": על אף שהם אינם מתייחסים משפחתית לנמיה מוטה, הרי שהקבר משמש אצלם כסמן המציין בית הקברות הישן ואת אבותיהם שהיו קבורים בו, וזאת מעבר להיותו מקום קדוש בפני עצמו. בנוסף, מהווה הקבר עבורם "מחוז זיכרון" נקודתי, באמצעותו מומחש עברה של הקהילה היהודית במקום – מה שתורם לשימור הזיכרון הקולקטיבי של בני הקהילה.

רביעית, תושבי השכונה המקומיים, השייכים ברובם לדת הנוצרית, רואים בקבר מקום מקודש, ונוהגים להדליק בו נרות מדי פעם, ולהתפלל אל ה"קדוש" שימלא את משאלותיהם. למעשה, ניתן לשער כי הקבר עצמו נתפס כיום בעיני המקומיים כ"שריד מקודש", הזוכה לקדושה פיזית משל עצמו, וזאת מעבר לקדושת הטמון בו. מרי, המתגוררת בסמוך לקבר, מסרה כי: "אנשים רבים באים לקבר של נמיה מוטה: ישראלים, אירופאים ותיירים; אנחנו באים ומדליקים נרות וצובעים (את המצבה); אנו מבקרים את הקבר אחרי התפילה בכנסיה; נמיה שומר על הרבה אנשים; הוא שומר על אנשים ברחוב הזה בלילה; שומר על האור, על הפרחים, על האש".

מדבריה של מרי ניתן להסיק מידע רב אודות תפקידו של אתר הקבר בחיי הקהילה הנוצרית המקומית. ראשית, חברי הקהילה המקומית רואים עוד בצעירותם כי הקבר משמש כאתר תיירותי, ומסיקים מכך כי מדובר במקום חשוב. כאשר הם מצרפים את מראה עיניהם לסיפורים המיתיים אודות נמיה מוטה המועברים אליהם על-ידי "זקני הכפר", מתקבלת אצלם תמונה רבת-רושם של אתר הקבר, המחייבת התייחסות רצינית, ואף מיתית, מצידם אל האתר. מעבר לכך, מיקומו של הקבר בשכונתם מאפשר להם לחוות מפגש בלתי-אמצעי עם תיירים או עם שרידי הקהילה היהודית. על מנת לחוות את המפגש באופן מספק מבחינתם, הם, המצויים בקרבת הקבר דבר יום-ביומו, הופכים עצמם (שמא בעל כורחם) ל"שגרירי הקבר" כלפי הבא מן החוץ. כך, כאשר הם מטפחים את חזות הקבר, הם בו בזמן מקיימים את אקט הפולחן העממי של קהילתם (כלפי פנים), ומבצעים נאמנה את התפקיד הדיפלומטי שנטלו על עצמם (כלפי חוץ).

כאמור מדבריה של מרי, ניתן לראות כי הביקור בקבר מהווה מבחינת הקהילה המקומית חוויה דתית לכל דבר, שהרי הם מבקרים בו בהמשך לביקור בכנסיה. דהיינו, בעוד המתבונן מן החוץ עלול לפרש את ביקורם בקבר כאקט פולחני "עממי", ייתכן מאוד כי הם עצמם רואים את הביקור בקבר כאקט ליטורגי "ממוסד". מן הסיפא של דבריה של מרי, ניתן לראות כיצד תפקידו של מוטה כ"קדוש" נחלק לשלושה מעגלים בעלי היקף הולך ומתרחב: במעגל הפנימי, שומר מוטה על דיירי השכונה; במעגל האמצעי, שומר מוטה על בני האדם בכלל; ובמעגל החיצוני, שומר מוטה על הטבע כולו (אור, פרחים, אש). תפיסה זו מקבילה במובנים רבים לתפיסת האלוהות ההינדית: האל ניחן ביכולת להשפיע טוב בלתי-אמצעי על המאמינים בו ומקיימים את פולחניו – בני האדם, אולם בו בזמן הוא קשור לתהליכים המחזוריים של הטבע, משפיע ומושפע מהם, ודואג לכלל יצורי הבריאה באשר הם.

קונפליקטים באתר הקבר
כפי שניתן לצפות מ"אתר גדוש" דוגמת קבר נמיה מוטה, שעל כיבוש "הטריטוריה המנטלית" שלו מתחרות קבוצות רבות, הצמיח האתר מספר קונפליקטים:

א. קונפליקט פנימי בקהילה הנוצרית המקומית
ראשית, קיים קונפליקט בתוך הקהילה המקומית הנוצרית: מחד גיסא, הקהילה מקדשת את קברו של נמיה מוטה; מאידך גיסא, הקהילה משתמשת בשאר מצבות בית הקברות הישן, בשימוש שהינו "מחלל קודש". בראיונות שערכנו עם התושבים המקומיים, ניכר כי מובנת להם העובדה לפיה אותם "אבנים" בהם הם משתמשים לכביסה ולניקוז, שימשו בעבר כמצבות המציינות את קבריהם של המתים. יש לציין כי, כאמור לעיל, תושבי השכונה נוצרים ברובם, ועל כן לא ניתן לתרץ את יחסם למצבות בחוסר הבנה בסיסי של יסוד קדושת המת בדת המונותיאיסטית. אם כן, מהו ההסבר ליחס האמביוולנטי של המקומיים אל המצבות?

ייתכן כי המקומיים לוקים בדיסוננס קוגניטיבי ביחס למצבה, עת הם מנתקים אותה מתפקידה המקורי, או מהקשר שלה אל הקבר בו שכנה, ומתייחסים אליה כאל אבן לכל דבר. ברי כי עצם העובדה שאין הם יכולים לקרוא את אשר כתוב עליה בעברית, מקל עליהם לשאת את הדיסוננס. גורם נוסף המקל על נשיאת הדיסוננס הינו עניותם של המקומיים (הניכרת במראה בתיהם). בהיות המקומיים חסרים משאבים מסוימים הנחוצים לניהול חייהם, אך טבעי הוא כי הם ינצלו את כל החפצים הדוממים העומדים לרשותם בסביבה, בכללם את המצבות שמצאו מושלכות בשטח בבואם לבנות את בתיהם; ניתן לשער כי הצורך הקיומי מסוגל לדחוף אל מעמקי התודעה כל עכבה מוסרית-רליגיוזית, הקשורה לתפקידן המקורי של המצבות.

לכך יש להוסיף את העובדה לפיה השכונה הוקמה מלכתחילה על "אדמת מתים". ניתן להניח כי הידיעה לפיה אתה ומשפחתך מתגוררים על אדמה המלאה בעצמות מתים, אינה מהווה ידיעה משמחת התורמת לאורח-חיים בריא. דרך אחת להתמודדות עם תחושות אלו, אותה בחרו התושבים המקומיים, הינה להתייחס אל הייצוגים המיטונומיים של "אדמת המתים" – המצבות – כחפצים שימושיים, או אפילו כרהיטים. דווקא על-ידי חילון המצבות, הצליחו המקומיים לנשלן מתפקידן המיטונומי: הם סירסו את המסמן (המצבות), וכך השמידו בתודעתם את המסומן (אדמת המתים).

הסבר נוסף, ופשוט יותר, טמון ביחס הפשטני עד אדיש של האוכלוסייה ההודית אל נושא המוות, בעיקר לאור האמונות ההינדיות המעגליות בנושא זה. ברור כי אף התושבים הנוצריים מושפעים מהלך הרוחות (והריחות) הנפוץ בהודו, המשקף יחס יומיומי אל נושא המוות (ואל המתים עצמם). לפיכך, ייתכן כי המקומיים אינם מתרגשים, פשוטו כמשמעו, מנוכחות המצבות בבתיהם.

האמור יכול לספק הסבר ליחסם של המקומיים אל המצבות דווקא. לאור זאת, נקל להבין את יחסם של המקומיים אל קברו של מוטה כאתר קדוש. קברו של מוטה, מלבד היותו חפץ מיטונומי המייצג קדושה באשר היא, משמש בנוסף כחפץ המייצג את בית הקברות הישן כולו; שהרי, ברי לתושבים כי הקבר היה שייך לאתר קודם שהחיל מאות קברים אחרים. קברו של ה"קדוש", אם כן, מסמן את שטח השכונה כולה כ"שטח קדוש". כך, מפצים המקומיים על היחס המחלל שהציגו כלפי שאר דיירי בית הקברות הישן: הם משלמים את מחיר חילונן של שאר המצבות על-ידי קידוש רבתי של קבר מוטה. בדרך-אגב, הם אף מרווחים דיבידנד מן התהליך, שכן עם קידוש קבר מוטה כאמצעי אינדקסלי המסמן את בית הקברות כולו, מתקדשת אף השכונה אשר נבנתה עליו, ומתקדשים אף האנשים המתגוררים בה – אלו אשר חללו תחילה את שאר המצבות המצויות באתר.

ב. קונפליקט יהודי - מקומי
הקונפליקט השני נוגע בתחרות על אתר הקבר בין התושבים הנוצריים לשרידי הקהילה היהודית במטנצ'רי. גם אם מדובר בקונפליקט סמוי, שהרי לא מתרחשות במקום מהומות בין-דתיות באשר לקבר, הרי שמבחינה תיאורטית מתקיימת תחרות בין הקהילות על אפיון הקבר כאתר פולחן "מקומי" או כאתר פולחן "יהודי".

שרידי הקהילה היהודית היו מעדיפים לראות בקבר נקודת ציון לקהילה היהודית שהייתה קיימת במקום, כזו שהצמיחה מתוכה קדושים ומקובלים. הם מתייחסים אל מוטה כקדוש יהודי, אשר המקורות ליכולותיו הקבליות טמונים בעמקי התודעה היהודית דווקא. לא בכדי נכתב על מצבתו, על-ידי אומן יהודי, כי "אור תורתו" הוא זה ששופע ממנו, ולא "אור קדושתו" (לדוגמא). לפיכך, נראה כי מבחינת הקהילה היהודית מהווה מוטה קדוש "יהודי" דווקא.

מנגד, הקהילה המקומית רואה במוטה קדוש "מקומי" - כזה הדואג קודם לכל לתושבי הקהילה מתוקף מיקומו הגיאוגרפי, ללא קשר לשייכותם הדתית. מעבר לדאגתו לקהילתו, הרי שהוא "קדוש ככל הקדושים", הדואג לכלל יצורי הבריאה באשר הם, ולא ליצורים השייכים לעם נבחר כזה או אחר. בעוד תפיסת דמותו של מוטה בקהילה היהודית אינה מגבילה אותו למעשה למיקום גיאוגרפי ספציפי, הרי שתפיסתה של הקהילה הנוצרית המקומית כובלת את דמותו (ההיולית) של הקדוש, במעגל הקדושה הראשון וה"קהילתי", אל תוככי האבן בה טמונה גופתו.

למעשה, ניתן לאפיין את המאבק היהודי-מקומי על קבר מוטה כמאבק בין חומר לרוח, בין מסמן למסומן, בין הטמון בתוך האבן לבין המיוצג על-ידי האבן. בניגוד לקדושה המקומית, הקדושה היהודית של מוטה אינה תלוית מקום, מה שמסביר מדוע מוטה נחשב לקדוש אף בקרב יהודי קוצ'ין שעלו לארץ. עם זאת, הקדושה היהודית של מוטה, כמו קדושות רבות אחרות בדת היהודית, היא קדושה תלוית-זמן: לא במובן זה שיש לה לקדושה זמן מסוים המיוחד לה בלוח השנה היהודי, אלא במובן זה שדמותו של מוטה קשורה בהכרח בעבר, היינו בקהילה היהודית המפוארת שהתקיימה בקוצ'ין פעם - שהרי, כאמור לעיל, קבר מוטה מציין הן את בית הקברות הישן, והן את הקהילה הישנה; הוא מהווה "מחוז זיכרון" לקהילה כולה. בעת קידושו של מוטה, מתקדש למעשה העבר היהודי כולו.

במובן זה, הקונפליקט היהודי-מקומי באתר נמיה מוטה מהווה דוגמא לקונפליקטים רבים אחרים המצויים בתולדות היהודים, בהם התחרתה הרוח היהודית בחומר המקומי, או כאלו בהם התחרתה קדושת הזמן היהודית בקדושת המקום הנוכרית.

כתב: עופר שכטר

דף הבית > קוצ'ין, הודו > מאמרים - מטנצ'רי > אתר בית הקברות הישן וקבר נמיה מוטה

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©