דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
מבוא לתיעוד האורבני

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

אחת המטרות של המשלחת לאורדיה הייתה לתעד את החיים העירוניים של הקהילה היהודית המקומית. תיעוד זה נעשה תוך לימוד ההיסטוריה של המקום וחיפוש ברחובות העיר אחרי בתי כנסת ובתי ספר אבודים והרוסים. תוך כדי כך ראינו כיצד ההיסטוריה שינתה את מהלך החיים של הקהילה באורדיה: פעם - קהילה שמנתה כמה עשרות אלפי חברים, וכיום - כמה מאות בלבד.

היות והתיעוד האורבני של קהילת אורדיה משקף את התמורות שחלו במצבם החברתי והאזרחי של היהודים באזור זה בעת החדשה, השתמשנו בקהילה זו כמקרה מבחן המדגים את סיפורם של יהודי האזור כולו.


התפתחות הקהילה היהודית באורדיה מתחלקת לשלושה שלבים:

שלב א' – 1700-1780: התיישבות יחידים

כ- 200 יהודים בלבד מתגוררים במרחב העירוני, מפוזרים בשכונות הקיימות – בשכונת 'אויו-וראוש' (UJVAROS) ובשכונת 'אולסי' (OLASZI). התיישבות זו היא על בסיס אישי משום שהתיישבות יהודים במקום הייתה עדיין אסורה מבחינה רשמית. לפיכך לא התאפשר ליהודים להתאגד במסגרת קהילתית ולא הותר להם להקים מוסדות ציבוריים יהודיים כבתי כנסת ובתי ספר.

למרות זאת ניתן לזהות כבר בשלב זה 'סימני היכר' חיוניים המאפיינים כל מקום בו מתגוררים יהודים, כדוגמת בית הקברות. כיום אין זכר לבית קברות ראשון זה.

מפת העיר אורדיה בשלב א'


שלב ב' – 1780-1860: רוחות של סובלנות – ייסוד הקהילה היהודית
בתקופה זו כבר הורגשו רוחות הסובלנות שאפשרו ליהודים להקים קהילה.

עם הפסקת השימוש הצבאי במבצר (1783), נמכרו הקרקעות שבסביבתו ואף ליהודים הותרה רכישת מגרשים במקום. אמנם התיישבות היהודים עדיין לא הוכרה כזכות רשמית לפי חוק, והם נותרו מופלים לרעה בתחומים רבים, אולם עתה 'נסבלה' ישיבתם במקום גם כקהילה, וזו אכן החלה להתגבש בשכונה שסביב המבצר – שכונת 'קאטונה וארוש' /'וארליה' (VARALJA).

התבססותה של הקהילה היהודית במקום משכה מהגרים יהודים נוספים, ובמשך תקופה זו הקהילה התרחבה ומנתה ב- 1850 כ-1,500 חברים. בנוסף לכך, מוקמים מוסדות קהילתיים רבים, בכלל זה בתי כנסת, בית ספר, בית קברות בשכונת וולנסיה, וארגונים קהילתיים כגון חברה קדישא. הדומיננטיות של היהודים בשכונה זו היתה מורגשת והיא נחשבה כ'שכונה יהודית', ונותרה ככזו עד לסוף המאה ה-19.

מפת העיר אורדיה בשלב ב'


שלב ג' – 1860-1944: 'תור הזהב' של הקהילה היהודית
את התפתחות היישוב היהודי בעיר עד לשיאו לפני מלחמת העולם השנייה יש לקשור עם הענקת שוויון הזכויות ליהודים ('האמנציפציה'). תהליך זה, שנשלם בשנת 1867 אז קיבלו היהודים שוויון זכויות על פי חוק, פתח את הדלת להתיישבות יהודים בכל שכונות העיר, ואיפשר את התערותם בחיים הכלכליים והתרבותיים הכלליים.

בעקבות מסירתן של קרקעות במרכז העיר לידי הקהילה היהודית, עבר לשם מרכז הכובד היהודי. עם התבססות הקהילה במיקומה החדש, אנו מוצאים מוסדות קהילתיים לצד מבנים ועסקים יהודיים ברחובותיה המרכזיים של העיר. מבנים אלו כללו לעיתים קרובות סימני היכר יהודיים בולטים, עדות לכך שיהודי העיר לא התביישו ביהדותם ולא פחדו מלהפגינה.

השלכה נוספת של השתלבות היהודים בחברה הכללית היא המחלוקת בתוך הקהילה היהודית בשאלת אופייה של השתלבות זו. מחלוקת זו הביאה לפילוג בקרב יהודי אורדיה בשנת 1870, וכתוצאה מכך הוקמו שתי קהילות יהודיות נפרדות: ניאולוגית ואורתודוקסית, להן מוסדות נפרדים כדוגמת בתי ספר ומוסדות חינוך.

מפת העיר אורדיה בשלב ג'


ערב מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה כ-25,000 נפש ונטלה חלק פעיל בכל תחומי החיים בעיר: בכלכלה, בתרבות, בעיתונות ועוד.

לסיכום ניתן לומר, כי ההשפעה והרוח של הקהילה היהודית ניכרות באורדיה עד עצם הימים הללו.
 


Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©