דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > דברצן, הונגריה > מאמרים - מאד > יהודים ויין בחבל היג'ליה
יהודים ויין בחבל היג'ליה

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

יהדות דרום זאמפלאן, אזור הגפן והיין, לא היוותה חברה אחידה ומגובשת. על אף שהחזיקה בידיה את סחר היין במידה גדלה והולכת, היו עוד בתוכה רוכלים וסוחרים זעירים, וכן פונדקאים ובעלי מלאכה שלא נתקבלו לאיגודים. הפונדקאות השתלבה בסחר היין. סוחרי היין, המתווכים, החוכרים ובעלי הכרמים היו בעלי ההון, אשר עשו עסקאות בהיקף ניכר, חלקם יוצאי צ'כיה וסיליזיה, ואילו העניים, יוצאי פולין וגליציה, עסקו ביתר התחומים המנויים לעיל. אלה האחרונים, השונים בלבושם ובאורח חייהם, נרדפו לא רק בידי אנשי השררה, אלא אף אחיהם בני הברית ביקשו למנוע את היאחזותם במחוז. דוגמה לכך נרשמה בשנת 1770 לאמור "היהודי אברמוביץ', שבא מפולין, אין לו ולא כלום, הינו נווד; על כן גורש ממאד, לאחר שרכש לעצמו עוינים רבים בקרב היהודים עקב מעלליו".

למרות העובדה כי היהודים מילאו תפקיד לא מבוטל בגידול גפן ובייצור יין בהיותם בעלי כרמים, מתווכים וסוחרים, דרכם לשם לא הייתה קלה כלל. מלכתחילה התכוון שליט המחוז עוד בשנת 1737 לא להתיר את הסחר ביין ליהודים, למעט לבעלי הדרכון הפולני אשר באו לאזור למען יין כשר (תקנה זו נותרה בעינה עד 1840). כתב הסבלנות שפרסם יוזף השני בשנת 1781 פתח בפני היהודים את חופש הבחירה בעניין מקום המגורים, לבד מערי המכרות, את מרב תחומי הכלכלה ואף העניק להם את הזכות ללמוד בבתי הספר. בנוסף, נחקקו חוקים המקדמים את הסחר החופשי. זה היה המצב גם במחוז זאמפלאן שבחבל היג'ליה.

 

אולם, לאחר מות השליט שררה אי ודאות מסוימת ולא פחות מאשר שש-עשרה תקנות, לעיתים מנוגדות אחת לשנייה, הסדירו את היחס שבין היהודים לכרמים ולייצור היין בפרק הזמן שבין השנים 1791-1819. למן סוף המאה השמונה-עשרה התמיד המאבק בדבר הסחר ביין בין אצילי המחוז לבין היהודים. האצילים חששו מפני פגיעה בזכויותיהם הקנויות זה דורי דורות. אמצעי נפוץ במאבק זה היה ההאשמה כי היהודים מזייפים, משחיתים את יינות מרגלות ההר ומזיקים לשמם הטוב. בשנת 1798 הצליחו שליטי המחוז להטיל הגבלות ניכרות ולמעשה, הצטמצם עיסוק היהודים ביין לכדי סחר קמעונאי בפונדקים לבד. נאסרו עליהם קניית ענבי האסו, הורדת התמצית המדללת את היין וכדומה.

בתחילת המאה התשע-עשרה כבר לא ניתן היה להתעלם מנוכחות היהודים ומשיעורם הגבוה בבעלות על כרמים, אותם עיבדו בעצמם או באמצעות שכירים. במקביל, אחסנו במרתפיהם יין רגיל, אסו ותמציתו. התקנות שניסו אצילי המחוז להתקין להגנת האינטרסים שלהם לא יכלו לעצור את המגמה של הסחר החופשי ההולך ומתפרץ, ובשנת 1800 הותר כבר ליהודים לאסוף את ענבי האסו לצרכים ביתיים.

בשנת 1808 ביקשו תושבי הכפר מאד כי יותר סחר היין וייצורו לכול למען השגת מחיר גבוה יותר. כך שירת הסחר החופשי שני אינטרסים הנוגדים בדרך כלל: את היהודים, בקבלם שוויון הולך וגובר, ואת שכניהם הגויים, אשר הפיקו רווחים כלכליים גדולים מחד, אך נאלצו לוותר על הסגרגציה והבידול שנהגו ביהודים, מאידך. הנחות ניכרות הבטיח רק החוק של 1840, אם כי גם אז היה שוויון הזכויות ממנו והלאה.

בשנת 1841, לאחר מאבקים קשים, ששיאם היה בחמישים השנים שעד אותה שנה, הוסר כל מכשול בפני הפעילות הכלכלית של היהודים. הסחר באסו הותר לכל אדם, ותעשיית יינות התחילה לפרוח בקרב היהודים, יותר מתמיד. בעקבות כך יצרו היהודים מונופול על הסחר המרוכז ביין במאד. על פי ההיסטוריון אנטל סירמאי, איש זאמפלאן, המומחה לגידולי גפן, כשהותר הסחר בענבי אסו ללא אבחנה, לא הביא הדבר כל נזק לאוכלוסיה, אלא להיפך, היה זה לתועלתה.

ואולם, שנאת היהודים לא פחתה עם השנים, ורק החריפה, במיוחד לאחר מות הקיסר, כאשר ניתן דרור מחודש לליבוי האנטישמיות. האצולה המקומית הלאומנית ראתה ביהודים גוף זר, אשר המלך הזר (האוסטרי), המתנגד לאצולה, כפה עליה. ועדיין, גם בקרבם- גברו בסופו של דבר שיקולים כלכליים על שנאה קדומה, וכך נאלצו האצילים להכיר פעמים רבות בעובדה כי בעיתות משבר בסחר, רק היהודים היו מסוגלים לסייע, דבר שגרם לכך שהמחוז הקל על מצבם בלית ברירה.

שלב נוסף בסיפור יחסי תושבי המחוז היהודים והנוצרים התרחש בשנת 1858, מספר שנים לאחר "אביב העמים", עת נוסד האיגוד המקצועי הראשון של סוחרי היין, ובו היו חברים חקלאים, ייננים, סוחרים ומפיצים. האיגוד המקצועי, שהקמתו לא נתאפשרה אלא לאחר המהפכה, היה מהאיגודים המקצועיים הראשונים במחוז, ובעת הקמתו היו חברים בו כמאה ושמונים חברים, מתוכם כעשרים חברים יהודים.

ממפקדי אוכלוסין שונים שנערכו בכפרים בסביבה עולה כי שיעור היהודים בכפרים מתוך האוכלוסייה הכללית שווה לאחוז היהודים החברים באיגוד. נתון מעניין נוסף הינו משלח ידם של היהודים החברים באיגוד, הן כחקלאים והן כסוחרים, ובכוחו להצביע על עומק חדירתה של תעשיית היין לחיי היומיום. יהודים ונוצרים חברו, אם כן, תחת איגוד אחד, שמטרתו היתה להבטיח את החוסן הכלכלי של תעשיית היין באזור.

סיפור היין היהודי במחוז הצפון מזרחי בהונגריה משתלב ומהווה נדבך נוסף בסיפור יחסי יהודים ושונאיהם באירופה. ניתן לומר כי האחרונים ראו ביהודים אינטרס כלכלי, וכי קבלתם לחברה נבעה משיקול זה בלבד. היהודים, לעומת זאת, נטו חסד למקומם והרגישו חלק בלתי נפרד ממנו. כך ניתן להביא כדוגמא את יהודי מאד, אשר השתתפו במלחמת העולם הראשונה. שנים-עשר חיילים מבני הקהילה היהודית נפלו במלחמה זו ומהווים תפארת ומקור גאווה ליישוב זה, דבר אשר ניכר בכתובות שעל קבריהם וקברי הוריהם המספרות כי אלו "מסרו נפשם למולדת".

דף הבית > דברצן, הונגריה > מאמרים - מאד > יהודים ויין בחבל היג'ליה

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©