דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > דברצן, הונגריה > מאמרים - מאד > בית העלמין היהודי, המקווה והמרקם הכפרי במאד
בית העלמין היהודי, המקווה והמרקם הכפרי במאד

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

בית העלמין היהודי
בית העלמין היהודי נמצא בפינה הצפונית של הכפר. בית הקברות, הכולל 721 קברים, נמצא על מדרון משופע ומצב הקברים בו נע בין מצבות שבורות לגמרי למצבות שלמות במצב מצוין וקריא. המצבה הקדומה ביותר היא משנת 1747, זאת למרות העובדה כי חברה קדישא פעלה בכפר באופן מסודר רק מסוף המאה השמונה-עשרה.

למרות שהקהילה היהודית שחיה במאד הייתה ברובה אורתודוכסית, לא נמצאה הפרדה בין גברים ונשים בקבורה, למעט שורות מסוימות בהן ניתן לזהות רוב של נשים או גברים, או אזורים מסוימים שיועדו עבור חשובי הקהילה וראשיה.

מתוך מיפוי הקברים המצויים בשטחו כיום, עולה תהליך התפתחותו של בית הקברות. הקברים העתיקים ביותר מצויים במעלה הגבעה, בפינה הצפונית, והם מופיעים במרחק ניכר האחד מן השני. קבוצת קברים עתיקים נוספת ממוקמת בתחתית הגבעה.

באופן כללי, ניתן להסיק כי בית הקברות התפתח מכמה כיוונים במקביל, ולא ניתן לזהות חלוקה מסודרת לחלקות. עולה הרושם כי הקבורה נעשתה בצורה בלתי מתוכננת, ומעניין להעמיק ולחקור מה הביא את הקהילה לקבור את מתיה בדרך בה עשתה כן. העלנו מספר השערות וביניהן רכישה הדרגתית של קרקעות מתוך מלאי מוצע ומתוך האמצעים שעמדו לרשות הקהילה, וכן שינויים בתוואי הנהר במהלך השנים, שאפשרו את התפתחות בית הקברות בכיוון מערב.

עדויות לכך ניתן למצוא במפות הבינוי של הכפר, המצויות בארכיון המחוז בעיר שאטוראיאוהיי. יש להניח כי גבולות בית הקברות כיום אינם גבולותיו המדויקים, וכי הוא ידע התפתחויות "דמוגרפיות" שונות. נתון פיזי נוסף וחשוב, הינו הטופוגרפיה התלולה המאפיינת את בית העלמין, והסחף הכבד המאפיין את אדמתו. ניתן לראות כי השורות אינן ישרות וכי מצבות שונות זזו במשך השנים במורד המדרון.

על רובן המוחלט של המצבות כתוב בעברית, דבר אשר מוכיח שליטה טובה של הקהילה בשפה, על מעט מן המצבות תוספות בהונגרית ואף בגרמנית, בעיקר על מצבותיהם של עשירי הקהילה, הגבירים אשר באו במגע עם "העולם הגדול", ויצאו מחיי הכפר הסגורים.

כמו כן, לעיסוק המרכזי של יהודי הכפר, ייצור וסחר ביינות, הייתה השפעה גם על עיצוב המצבות וניתן לראות מספר מוטיבים הקשורים בענבים וביין, כמו גם כתובות המפארות את הנקבר דרך שימוש במושגים הלקוחים מעולם זה, כגון "איש אכולות גפן" וכדומה.

כיום ניתן למצוא בבית הקברות אוהלים של רבנים חשובים- הן רבני הישיבה והן רבני חברה קדישא, דבר הבא לידי ביטוי גם בפתקי בקשות הנמצאים בין הקברים. פתקים אלו מעידים על עלייה ערה לרגל, הן לקברי הרבנים והן לקבריהם של בני משפחה אשר קבורים בבית הקברות.

מלבד האוהלים, בהם מצאנו עיטורי זהב כמו גם סיתות אותיות ושיבוץ בזהב, לא מצאנו הבדלי מעמדות ניכרים בין הקבורים מבחינת השימוש באבן למצבה. המצבות רובן ככולן הינן מצבות אבן גיר או שיש בגוון אדום, ומיעוטן מצבות שיש אפור ובטון. אחידות קיימת גם בסגנון הקליגרפיה ששימש את סתתי המצבות. באופן כללי ניתן להבחין בשיווין מעמדי וכלכלי בין רוב בני הקהילה הקבורים כאן.

ידוע גם על מספר מערכות מספור שנערכו, אך אף אחת מהן לא הקיפה את כלל הקברים המצויים בשטח בית העלמין. על מספר קברים חקוקים מספרים סידוריים בגב המצבה, והם מופיעים בעיקר בשטח הצפון-מזרחי של בית העלמין. קבוצת קברים זו אינה מונה יותר מעשרה קברים, והקשר ביניהם אינו ידוע.

במהלך התיעוד גילינו כי עמותת "Zichron Avoyseinu", הממוקמת בניו-יורק (שם ישנה קהילה של יוצאי מאד) ערכה גם היא תיעוד של בית הקברות לאחרונה, אשר לווה בשיפוץ כללי של המצבות, הגבהתן והוספת תחתית בטון למצבות רבות. במהלך השיפוץ הוסיפה העמותה שער הנעול במפתח עם קוד בכדי למנוע השחתה של בית הקברות. מהתכתבות שערכנו עימם נראה כי העמותה תיעדה את שמות הקבורים והשנים, אך לא ערכה תיעוד מפורט לכיתוב ומראה המצבות, כפי שערכנו אנחנו.

המקווה
לא רחוק מה"אזור היהודי" במרכז הכפר, מצאנו בריכת נוי, אשר על-פי עדויות של זקני הכפר שימשה בעבר כמקווה טהרה. הם מספרים כי הבריכה נבנתה רק בשלב מאוחר יותר וכי יהודים רחצו באגם שממוקם עד היום מטרים ספורים לידה. על-פי מקורות לתיעוד תולדות הקהילה, בנה את המקווה הרב חיים לונדון בשנת 1875, וזכה על כך לברכתו של רב המקום עמרם בלום.

המרקם הכפרי
הכפר ידע תהליכי מודרניזציה איטיים משהו וידוע כי רק בשנות השישים נסללו בו הדרכים. כיום ניתן למצוא בו מבנים החל מן המאה התשע-עשרה ועד למבנים חדשים יותר. בכפר מפוזרות משאבות מים המשמשות את התושבים לצריכת מים ביתית. דוגמה לכך מצאנו בבית בו ערכנו ראיון. המבנה, שבנייתו מתוארכת לאמצע המאה התשע-עשרה, הינו מבנה בעל פרופורציות מוארכות, אשר עבר חלוקה מחדש, וכיום מתגוררות בו מספר משפחות בדירות בנות שני חדרים כל יחידה. חדר אחד משמש להסבה, ובנוסף מיועדת בו פינה לבישול ולרחצה. החדר השני משמש ללינה. שירותים ממוקמים במבנה נפרד בחצר.

צורת בניה זו חוזרת על עצמה בשינויים מסוימים במבני המגורים אשר נבנו בכפר עד לשנות הארבעים של המאה העשרים; מבנים בצורת "ר", בעלי כניסה כפולה (שער לעגלות ושער להולכי רגל), חצר תפעולית, יחידות המגורים וכן מרתף יינות. בשנים האחרונות החלה לשגשג שוב תעשיית היין באזור, ומשקיעים זרים רכשו את האחוזות השוממות וערכו בהן שיפוץ.

הראיונות עם קשישי הכפר עזרו לנו לשרטט את חיי היהודים בכפר. בנוסף, מפות שונות שמצאנו עזרו לנו לדמיין את מקומם של היהודים בקהילת מאד לפני מלחמת העולם השנייה.

נעזרנו במפת הכפר משנת 1908, אשר מצאנו בארכיון הכפר, ובעדויותיהם של המרואיינים בכדי לשרטט את התפרסות ההתיישבות היהודית בכפר. מסימון בתי היהודים ניתן לראות כי אלו התפזרו בכל הכפר, אך התרכזו בעיקר ברחוב הראשי. משקופי הבתים חושפים מזוזות עקורות, וכך גם שערי החצרות, המעוטרים במגני דוד.

מבנים רבים ברחוב זה הינם מבני "ר", אשר חלקם הקדמי שימש למגורים, והחלק הנותר של ה"זרוע" שימש ליקב. השער הרחב הצמוד לכל בית שימש לכניסת בהמות משא ועגלות. כלומר, ברחוב התקיים "עירוב שימושים", של מגורים ומסחר יין, וכמות המבנים היהודים מצביעה על חשיבותם של אלו במסחר המקומי. לא יקשה אפוא להבין כי עם גירוש היהודים, איבד הכפר נתח רחב מן המפעל הכלכלי אשר החזיק אותו.

מן הראיונות עולה כי היהודים העניים חיו בישיבה וכי העשירים חיו ברחוב הראשי. אחת המרואיינות מספרת כי בשנים שלפני המלחמה היו בכפר כעשרה יקבים שכולם היו בבעלות יהודית.

בשנים האחרונות חזרה לפעילות כמעט מלאה תוצרת היין כפי שהייתה לפני המלחמה, אולם, לא בידי יהודים כמובן. בתים ויקבים רבים אשר היו בבעלות יהודית חזרו לפעילות בידי המקומיים. בעזרת המרואיינים אף גילינו כי הבית בו שהינו שימש בעבר כביתו של רופא הכפר היהודי ד'ר בלסברגר ומשפחתו, מידע אשר עורר בנו התרגשות רבה.

כיום לא קיימת קהילה יהודית במאד.

הנתונים שלעיל עלו, כאמור, משיחות עם זקני הכפר החיים בו כיום. למען השלמת התמונה, ביקרנו בארכיון המחוז בשאטוראיאוהיי, ובו מצאנו את מפות הכפר מן המאה התשע-עשרה, וכן מפקדי אוכלוסין שנערכו באזור אחת למספר שנים. מעיון במסמכים אלו עולה תמונה מרתקת של השתלבות היהודים בחיי הכפר; החל מפריסת החלקות החקלאיות בבעלות יהודית, ועד לכרטיסי התושב המתעדים את חייהם.

במפת הכפר משנת 1867 למשל, מצאנו מקבצי חלקות באזור הכפר בבעלות משפחות יהודיות, וביניהן משפחות טייטלבוים, גרוסמן ונוימן, אשר בשמותיהן נתקלנו גם בבית הכנסת ובבית הקברות. מעניין לבחון גם את השמות הפרטיים של התושבים, משמות יהודיים דוגמת "אברהם" ועד לשמות "מתבוללים" יותר דוגמת "זיגמונד", לעיתים בתוך אותה משפחה. כרטיסי התושב שהונפקו במפקד של אותה שנה, מגלים כי יהודים העסיקו בבתיהם נערות נוצריות כמשרתות, והללו אף חיו תחת אותה קורת גג.

מסמכים אלו, בשילוב עם הראיונות, יצרו תמונה חיה של הכפר בדמיוננו כפי שנראה בוודאי בתחילת המאה העשרים. כפר קטן וציורי, בשיא פריחתו, בו חיו ההונגרים והיהודים זה לצד זה ובו מילאו היהודים תפקיד פעיל במיוחד בתעשייה ובחיי היומיום.

דף הבית > דברצן, הונגריה > מאמרים - מאד > בית העלמין היהודי, המקווה והמרקם הכפרי במאד

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©