דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > דברצן, הונגריה > מאמרים - דברצן > מיפוי עירוני ותיעוד מבני הקהילה היהודית בדברצן
מיפוי עירוני ותיעוד מבני הקהילה היהודית בדברצן

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

ראשית עבודתנו נעשתה בארכיון ההיסטורי של העיר שנמצא במרכז דברצן. שם מצאנו מפות ישנות רבות של העיר מתקופות שונות. בנוסף, מצאנו תיעוד אדריכלי של בתי הכנסת, ומידע על מיקום בתי הכנסת והרובע היהודי. כמו כן מצאנו ספרים על הקהילה היהודית בדברצן, ורשימות המתעדות את שמות היהודים ומקום מגוריהם, מקור עיסוקם, ורישום של היהודים שנספו בשואה אל מול אלו שחזרו אל העיר לאחר המלחמה.

במקביל, ערכנו ראיונות לאנשי הקהילה, ובעיקר לאלו שחיו לפני המלחמה בעיר, ודלינו מידע מן הראיונות על אורח חייהם של יהודי דברצן בעבר.

לאחר אסיפת מידע רב ככל יכולתנו, יצאנו לשטח עם כמה מטרות מרכזיות:
• למפות את אורח חייהם של יהודי דברצן
• לבחון אילו ממוסדות הקהילה שהיו קיימים בעבר עדיין קיימים היום
• לבדוק מה ניתן ללמוד ממוסדות אלו על הקהילה
• להחליט במה כדאי למקד את המחקר

חברי המשלחת במהלך עבודת המחקר

להלן תוצאות התהליך כפי שעולה לאחר הצלבת המידע שאספנו בדברצן עם המידע שהמשכנו לאסוף בארץ:

היהודים הגיעו לראשונה לאזור דברצן בסוף המאה ה-18 שהיא אפשרה מתוקף היותה העיר השנייה בגודלה בהונגריה. מיפוי החותמות שמצאנו בגניזה בצירוף עובדות שדלינו מהראיונות אפשרו לנו להרכיב תמונה כללית של המקומות מהם הגיעו יהודים אל דברצן וכן קהילות נוספות בהונגריה ומחוצה לה עימן היו בקשר, כמו הקהילות היהודיות בוינה, בבודפשט ובפראג.

כפי שהוזכר קודם, למרות התנגדות האזרחים והעירייה לכניסת היהודים לעיר, תמיכת הממשלה בעזרת חוקים (מתן שוויון זכויות רק ב-1867) אפשרו את תחילת התיישבות היהודים בתוך גבולות דברצן ב-1848. בתקופה זו מספר האזרחים השוחרים את הקידמה בדברצן עלה, והעיר היתה בשלבי התפתחותה הראשונים.

ראשית הקהילה היהודית בדברצן - מיפוי הגעת היהודים לעיר ודוגמאות מהחותמות שנמצאו בספרי התפילה

בשנים אלו חל מפנה מכריע בהתפתחות העיר, עת הוחלט להשתלב במעגל המשק הקאפיטליסטי. במפנה זה רב היה חלקם של היהודים. כיון שבמשך דורות רבים נאסרה עליהם קניית נכסים, פנו היהודים בלית ברירה אל המשק הכספי והחלו לרכוש בו ניסיון, בקיאות ואף הון התחלתי. עתה, בהינתן להם רשות להשתתף בכל ענפי הכלכלה, החלו להשקיע מרצם, הונם וכושרם הארגוני למשק הכספים המודרני שהחל להתהוות בעיר. היהודים פעלו לטובת הכלל ולקחו חלק בבעלות של רבים מהמפעלים המסחריים או התעשייתיים בעיר.

המתיישבים החלוצים הגיעו מכל רחבי המדינה, ובשנת 1848 הגיע מספר התושבים היהודים בדברצן למאה.

בשנת 1842 הוקצה שטח של שמונה דונם לבית קברות יהודי, ובשנת 1843 הוקמה שם "חברה קדישא". בית העלמין קיים עד היום (וכיוון שנחשב חדש יחסית, ובשל עומס החומר, הוחלט לא להרחיב את המחקר עליו).

בשנה זו החלו היהודים לשלם מיסים על אחזקת תחנת מכבי האש, תאורת הרחובות וכיו"ב. חובת המיסוי לשנה היתה לפי סולם היררכי אשר בראשו הסוחרים, אחריהם אנשי רוח, החקלאים ולבסוף בעלי מלאכה. אבות העיר דברצן דאגו לכך שהיהודים יהיו גלויים לעיני הציבור כדי שיהיה אפשר להשגיח על מעשיהם ולעקוב אחר צעדיהם בעיר.

בשנים 1867-1849 חלה התפתחות משמעותית בחיי הקהילה היהודית בדברצן: מספר חבריה גדל פי עשרים, נבנו בתי כנסת ובית ספר ואף נבחר רבה הראשון של הקהילה. בנוסף, הוקם בית הכנסת הראשון סמוך לכנסיית סנט אנה ב-1850 במימון העירייה, שכיום ניתן למצוא במקומו בית ספר יסודי קתולי.

בשנים אלו הותוו אורח החיים הדתי של הקהילה וארגונה המקיף והיסודי שלה. כבר בשנות הארבעים המתיישבים הראשונים דאגו להנחת יסודות לחיי קהילה ודת. המוסד הראשון שפעל היה, כאמור, בית הכנסת שהיה בתחילה מחוץ לתחום העיר ולאחר שהתאפשרה ההתיישבות בתוך דברצן עצמה נבנה בית הכנסת ברחוב נאג'אוי. בשנת 1890 אף הוקמו ברחוב זה המקווה הראשון ומאפיית מצות. בשנת 1856 נבחר רבה הראשון של קהילת דברצן- הרב אדוארד אהרליך שכיהן כרב הקהילה במשך שבע שנים.

במהלך מאה ה-20 הקהילה היהודית קנתה מספר מגרשים סמוכים לרחוב נאג'אוי והקימה עליהם את המרכז הרוחני של הקהילה. המרכז כלל בניין משרדים, בית כנסת ואת מבנה הגימנסיה.

כתוצאה מהסביבה ההונגרית המובהקת ביקשו יהודי דברצן להידמות לשכניהם, אך התבוללותם היתה חיצונית בלבד. בלבם, בדעותיהם ובמנהגיהם נשארו יהודים. בכך אולי נבדלו מהיהודים שגרו בערים גדולות אחרות בהונגריה, שם ההתבוללות היתה כמעט מוחלטת.

חוק האמנציפציה משנת 1867 אפשר שגשוג כלכלי ליהודי דברצן. היהודים בעלי ההון השקיעו את כספם ברכישת מקרקעין משום שכלכלת העיר נשענה על חקלאות. מסיבה זו גדל מספרם של היהודים בדברצן ובשנת 1869 גרו בעיר 1920 יהודים. עשר שנים מאוחר יותר הגיע מספרם ל- 4000.

בתקופה זו היהודים עסקו במסחר, תעשייה, רפואה, עריכת דין, הנדסה ופקידי בנקים. הם פתחו חנויות מפוארות ברחובות הראשיים, השתלבו בחיי התרבות של דברצן וחשו הזדהות מוחלטת עם ההונגרים. דוגמה לכך היא השפה ההונגרית שהיתה שפת הדיבור בבית ובחוץ. גישתם הפטריוטית של היהודים וזיקתם לתרבות ההונגרית קירבה אותם לחברה הנוצרית בעיר. מנהגיהם היו משותפים, אורח חייהם היה דומה וקשרי המשפחה שלהם היו מרובים והדוקים.

היחס לחברה הכללית היה אחד העקרונות שהביא לפילוג בקהילה היהודית ושתי הקהילות שנוצרו לאחר הפילוג הקימו בתי כנסת נפרדים. זרם הסטטוס קוו הקים בית הכנסת ברחוב סנט אנה והניאולוגים ברחוב אטוואן.

בשנת 1889 פעולתם הכלכלית של היהודים הגיעה לשיא חדש ומפעליהם היו מרכזיים בכלכלתה של העיר, נפתחו חנויות פאר בעיקר ברחוב פיאץ ובחיי החברה החלו להתבלט אנשי המקצועות החופשיים, עורכי דין ורופאים יהודים.

התקופה שבין השנים 1914-1890, בדור שלפני מלחמת העולם הראשונה, היתה תקופה של גידול והתפתחות מתמידים. מספר היהודים עלה מ- 4000 ל- 10,000 איש. גידול משמעותי זה גרם לבניית מוסדות חדשים ופיתוח של המוסדות הקיימים.

בדור זה עוצבה דמותה של יהדות דברצן: קידמה, שאינה בוחלת במסורת, אלא מתפשרת ומתמזגת איתה. הקהילה היהודית של העיר הצטיינה במסירותה ובאהבת השלום שלה. בשנות התשעים התעוררה תנועה חדשה בקרב חברי הקהילה היהודית שהציבה לה למטרה לבנות בית ספר ובית כנסת חדשים. בהקמת בנין חדש, מרווח ומפואר רצו להפגין ראשי הקהילה בפני החברה הנוצרית את רצינות עבודת הקודש ואת הדרה של תורת ישראל. ואכן, בשנת 1894 נבנה בית הספר ברחוב שימונפי ובשנת 1895 נבנה בית הכנסת ברחוב נאג'וורד (כיום רחוב פרנץ דיאק). בניית בית הספר החדש נחשב למאורע גדול בחיי היהודים בהונגריה.

במשך כל המאה ה-19 ובשנים הראשונות של המאה ה-20 גברה נטיית היהודים לחקלאות. בנוסף, עשו היהודים חיל במסחר ובתעשייה. ניתן לראות במגמה זאת חתירה להתבוללות יסודית ולהתערות בחברה הנוצרית.

בשנותיה הראשונות של המאה ה-20 תמה ונשלמה התיישבות היהודים בדברצן. עם התרחבות ההתיישבות, החלו להתפתח בתי תפילה קטנים ובתי כנסת. היהודים העדיפו להתמקם סמוך אליהם כיוון שהיוו מוקד חשוב
בחייהם, וכך נוצר רובע מרוכז במגורי יהודים.

בנוסף לבתי הכנסת של הזרמים השונים, עליהם יורחב בפרק נפרד, הוקמו מספר בתי תפילה קטנים. היו כשני מניינים אורתודוקסיים,שהיו ידועים על פי שמות המשפחות שכנראה הקימו אותם על שטח חצר בתיהם ובנפרד מדירותיהם הפרטיות. בבתי תפילוה אלו הקימו חדר אחד גדול לגברים וחדר קטן לנשים כאשר חלון מפריד ביניהם. בכל אחד מבתי התפילה הללו נכחו כ-20-30 חברים קבועים ועוד כעשרה לא קבועים.

הסיבות המשוערות להקמת בתי תפילה אלו הן המרחק הגדול יחסית מבית המגורים לבית הכנסת הגדול, חילוקי דעות בין חברי הקהילה, חוסר יכולת לשלם דמי חבר גבוהים יחסית בבית הכנסת הגדול, וגם הסבירות הגבוהה לעלות לתורה במניין קטן עם תרומה ("שנודר") לבית הכנסת נמוכה יחסית. הנשים בד"כ באו להתפלל רק בחגים.

תמונות כיום של מבנים ששימשו בעבר בתי תפילה קטנים בעיר

מר יואל בר יוסף שנולד והתחנך בדברצן, הוסיף לנו מידע בארץ על מניין נוסף שהיה מניין גדול, של רבי חרדי – גם במראה החיצוני – וחבריו שיצרו מעין קהילה נפרדת. חברי קהילה זו היו רשומים בפני השלטונות כאורתודוקסים, אך למעשה הם החזיקו בית כנסת נפרד של כ-100-120 משפחות שנקראו בין היהודים "החסידים".

כפי שניתן לראות במפה, הרבנים ובעלי תפקיד בקהילה התגוררו לאורך רחוב באג'סי זלינסקי, סמוך לבתי הכנסת של הסטטוס קוו והאורתודוכסי , ויצרו יחד רחוב ראשי של הקהילה.

בעלי תפקידים בקהילה - מימין לשמאל:
הרב וייס (Weisz Sámuel), שוחט; הרב שטרסר (Strasser Salamon), ראש הקהילה; הרב ברוך שלזינגר (Dr. Schlesinger), רופא.

מרכז התיישבות הקהילה ומוסדותיה היה סמוך למרכז העיר, לרחוב הראשי של דברצן ובקירבה למרכז הנוצרי ולכנסיה הגדולה שבעיר. עם צמיחת הקהילה היהודית החלו להתרחב מגורי היהודים אל מחוץ גבולות הרובע היהודי והגיעו אל תוך העיר לאורך הרחובות הראשיים.

ריכוז היישוב היהודי נמצא ברובעים המערביים של העיר. האמידים שביהודים גרו ברחוב הראשי וברחובות נוספים כמו- קושוט, בבאתיאני, ורבצי וקיראלי. רוב היהודים התרכזו מערבית לרחוב פיאץ ברחובות- האטוואן, הנסיך הגדול יוסף, שימונפי, סצ'ני, אראני יאנוש, מיקלוש ובסימטאות שבין הרחובות הללו. ברחובות אלו היו בתים משפחתיים בבעלות היהודים.

רחוב שימונפי בעבר

הסוחרים העשירים מבני הקהילה הגדולה פתחו חנויותיהם ברחוב הראשי, רחוב פיאץ. ברחוב זה התרכזו משרדי עורכי הדין ומרפאות הרופאים ומרביתם של בתי הדפוס.

רחוב פיאץ בעבר וכיום

רחוב סצ'ני היה רחוב בעל צפיפות גבוהה ונחשב לרובע עניים. הבניין שנבנה ברחוב האטוואן מס' 65 היה הבית המשפחתי הוותיק ביותר מבתי היהודים. העניים והפועלים התיישבו ברחוב הומוק ופטרפי. האדוקים התיישבו ברחובות בטלן, צ'וקוני, יוקאי ועוד.

חיי הקהילה בשנים שלפני מלחמת העולם הראשונה היו תוססים וערים. היו אסיפות, נשפי ריקודים, קונצרטים והרצאות. בשנים אלו התבססו היהודים בדברצן ועשו חיל בכלכלה ובחיי הרוח, הם הזדהו הזדהות מוחלטת עם האומה ההונגרית והאמינו בניצחון הליברליזם. למרות דבקותם ביהדות היהודים השתלבו בתרבות ההונגרית, דבר שהתבטא בנטישת שפת היידיש ובשימוש בשפת המדינה. הקהילה וראשיה ראו בהסתגלות לתרבות הונגריה צעד הכרחי לרכישת ההשכלה האירופאית.

תקופת בניה זאת, שהצטיינה בתנופה מיוחדת, הסתיימה ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

עם תחילת מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 הסתיימה תקופה עשירה במעשים ובהישגים בתולדות יהודי הונגריה בכלל ובחיי יהודי דברצן בפרט. חלפו שנות השלום והשלווה והחלה תקופה קודרת של חרדה לעתיד, משברים, מצוקה, סבל ותלאות.

סימני האנטישמיות הראשונים לא הדאיגו את יהודי הונגריה. התסיסה החברתית נחשבה בעיניהם כתופעת לוואי של המלחמה, והם האמינו כי האנטישמיות תחלוף. יהודי דברצן נכחו כי טעו בתקוותם זו, כאשר תקופת שיוויון הזכויות הגיעה לקיצה והחלו להיגזר עליהם גזירות אפליה. בכלל זה אף נשללו מהיהודים הרישיונות להחזיק בבתי קולנוע, מסבאות וחנויות לממכר טבק וסיגריות.

המדיניות האנטישמית באה לידי ביטוי גם במוסדות העירייה, כהשלטונות הערימו מכשולים בפני יהודים מבקשי אישורים ורישיונות. יהודי דברצן השלימו עם המצב והתרגלו לסדר החדש, לתקנותיו ולמדיניותו הקשוחה. רק מעטים הבינו את המצב המתפתח והיגרו מדברצן לארצות הברית ולארץ ישראל.

בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה התפתחו שתי קהילות שונות בדברצן – קהילת הסטטוס קוו והקהילה האורתודוכסית. בשנת 1924 נוסדה הגימנסיה היהודית ברחוב האטוואן, במגרש שבו עמד בית הכנסת הניאולוגי משנת 1870 ועד 1886. הגימנסיה תיפקדה כמרכז האירועים התרבותיים של הקהילה והיוותה מוקד רוחני של יהדות דברצן.

בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה עברה הנהגת הקהילה לאנשי מעמד הביניים ביניהם עורכי דין, רופאים, מהנדסים, מנהלי בנקים ואקדמאים. הם היוו חוג חברתי סגור ומוגדר בתוך הקהילה ולא התערבו עם מעמדות אחרים. הם שמרו על ייחוד חברתי שהיו לו ביטויים מובהקים כגון ישיבה נפרדת בבתי הקפה, או נישואים בינם לבין עצמם. גם למורי הגימנסיה היהודית היה משקל חברתי ותרבותי ניכר בעיר, והשפעתם על התלמידים והוריהם הקנתה להם מקום נכבד בחברה היהודית של דברצן.

מיפוי עירוני של ההתיישבות היהודית בדברצן - 1925

ליהודי דברצן היה תפקיד מרכזי בכלכלה ובמסחר של העיר. היהודים היו ידועים כסוחרים בעיר, ויחסיהם עם הקהילה ההונגרית היו טובים מאד, כאמור. שתי קשישות הונגריות שפגשנו בדרכינו לארכיון סיפרו לנו בחיבה על שכניהם היהודיים וקשרי השכנות הטובים עימם. מהראיונות שערכנו עולה כי רבים עסקו במסחר ועלה מס' גדול של בתי עסק שונים שהיו בבעלות יהודית- בתי מסחר ומפעלים כמו בית החרושת ללבנים שחזר והוזכר, חנויות שונות מטקסטיל ועד מזון, ומקומות בילוי. יהודים עסקו גם במסחר של תבואה וגידול ירקות, נוצות, יינות, צורפות ובתי דפוס. שנדור גרוויל יליד דברצן סיפר לנו כי היהודים העדיפו לעבוד במפעל הפלסטיק או בחנויות בבעלות יהודית מטעמי נוחות – על מנת לשמור על השבת והחגים.

ההתיישבות היהודית בתוך העיר - תעסוקה ומסחר, 1925

 

דף הבית > דברצן, הונגריה > מאמרים - דברצן > מיפוי עירוני ותיעוד מבני הקהילה היהודית בדברצן

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©