דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > מורביה, צ'כיה > מאמרים - פרוסטיוב > מבוא לקהילה היהודית בפרוסטיוב
מבוא לקהילה היהודית בפרוסטיוב

להורדת המאמר כקובץ PDF לחצו כאן

מבוא:
ביקורנו הראשון בעיר פרוסטיוב החל בדגש שונה מיתר הביקורים בעיירות מורביה. תחילה סיירנו בבניין העירייה המהודר בסגנון ארט דקו, אשר בכניסתו מוצב שלט לזכרו של אדמונד הוסרל, פילוסוף ומתמטיקאי נודע, יהודי יליד העיר שהתנצר. מהבניין העירוני עברנו לרובע היהודי. הכרנו שתי כנסיות אשר שוכנות בבתי כנסת לשעבר וחלפנו על פני גוש מבודד של בתים, בשלבי שימור שונים, אשר היווה חלק מהרובע היהודי בעברו. הסיור המחיש עבורנו את העדות המועטת לחיים היהודים בעיר וכך הציב בפנינו את האתגר לנסות להחיות את העבר. התצפית החטופה הראשונית במבנים הנוכחים רמזה על קיום היסטוריה יהודית מעניינת אך לא היה ביכולתה להעיד כלל על העושר התרבותי הגלום במקום.

הקדשנו את שבוע העבודה בעיר לאיסוף מידע ממגוון מקורות, לרבות מוזיאון העיר, הארכיון המקומי, שירותי השימור העירוניים, ספרות, כמרי הכנסיות וחברי הקהילה. בנוסף, כמובן סיירנו במבנים מובחרים על מנת להתאים תוכניות מבנה לקיים בשטח. מטרתנו הייתה לשלב בין המקורות הרבים על מנת להעשיר את הידוע על חיי הקהילה במקום. היקף המידע אשר ליקטנו הוגבל בשל זמננו הקצוב. בתום שבוע המחקר בשטח בחרנו להתמקד בשני מתחמים בעיר. ראשית, המתחם הציבורי ברחוב דמלובה (Demlova) ושנית, הספליצ'ק (Spalicek) ברחוב אופרקובה (Uprkova), גוש בתי מגורים מהרובע לשעבר. עבודתנו מחולקת בהתאם. חלקה הראשון בוחן את המבנים הבולטים במרכז הקהילתי , כל אחד לחוד, ויחד כמכלול המלמד על תכנון עירוני המשקף מגמות חברתיות והתפתחויות תרבותיות בקהילה. חלקה השני של העבודה מוקדש לאזורי מגורים ברובע היהודי במטרה להיחשף לאופי חיי הגטו והאנשים שדרו בו.

הקהילה היהודית בפרוסטיוב:
התיישבות ראשונה של יהודים החלה בשנת 1454 עקב גירוש יהודי העיר השכנה, אולומוץ, על ידי המלך לדיסלב פורובק. ככל הנראה היהודים התיישבו בשני מוקדים נפרדים בקצה המזרחי של העיר, סמוך לחומה הצפונית והדרומית. המאה ה- 16 מסומנת במגמת גדילה של הקהילה. עם התפתחות הקהילה נוסדת מערכת בתי דין. האזכור הכתוב הראשון לבית כנסת באזור רחוב דמלובה (Demlova) דהיום, מתוארך לשנת 1540. זכות התושבות של היהודים אושרה סופית במהלך משטרו של רודולף השני מהשושלת ההבסבורגית, בשנת 1584. המלך רודולף השני אמנם מוגדר כשליט פרו יהודי אשר הנפיק צווים שאפשרו התפתחות תרבותית וכלכלית בקרב קהילות יהודיות ושימשו כתשתית לצמיחת "יהודי החצר" אך נגישות היהודים לעולם העסקים עדיין הייתה נתונה להגבלות שונות.

פרדיננד השני, אשר עלה למלכות ב- 1619, שנה לאחר פרוץ מלחמת 30 השנה, גם התאפיין בגישתו האוהדת כלפי היהודים, זאת כנראה על מנת להבטיח את המשך השתתפותם הפעילה בכלכלה, בייחוד בתעשייה צבאית. כך מעמדם הכלכלי והחברתי של יהודי פרוסטיוב השתפר בתקופה זו במקביל לצמיחתם המספרית. בשנת 1637 היו 143 גברים יהודים בעיר. לפי רישומי מקרקעין משנת 1639, היו בעיר 56 בתים יהודים ישנים (לעומת 193 נוצריים) ו- 4 מבנים יהודים חדשים הוקמו (לעומת 79 נוצריים). המחצית השנייה של המאה ה - 17 המשיכה להיות מסומנת במגמת צמיחה בשל גורמים פנימיים וחיצוניים (גלי הגירה עקב פרעות קלימנסקי וגירושים, כגון גירוש יהודי וינה, עקב ביטול חסינות היהודים מכך על ידי המלך פרדיננד השלישי) אך הקהילה גם סבלה מצווים אשר צמצמו את היקף מעורבותה בכלכלה. למרות זאת הקהילה הצליחה להקים בית כנסת חדש ומרווח בשנת 1676.

עליית קארל השישי לשלטון בישרה רעות ליהודי מורביה. פרסום חוק המשפחות ב- 1726 אילץ רבים מיהודי פרוסטיוב לנדוד לכפרים קטנים, בעיקר בסלובקיה. (אם כי ידוע כי יהודים אלו שמרו על קשר עם עיר מולדתם, לדוגמה, ע"י שליחת ילדיהם לבי"ס בעיר). היהודים אשר נותרו בעיר סבלו מהגבלות מחייה שונות. שלטונה של מריה טרזה לא שיפר את מצבם של היהודים רבות. השינוי הניכר בחיי הקהילה המקומית החל עם כינון משטרו יוסף השני, אשר חולל אין ספור רפורמות. כחלק מחזונו ליצור ממלכה ריכוזית הוא חקק צווים ליברלים כלפי היהודים במטרה לשלבם תחת ריבונות ריכוזית. בתי ספר יהודים עודדו לאמץ תוכנית חינוך גרמנית, יהודים הותרו להתגייס לצבא האוסטרי ונפתחו בפניהם ענפי מסחר. שינויים אלו עוגנו בצווי טולרנטיות, הראשון מהם פורסם ב- 1780. השני, מ- 1789, התיר רכישת מקרקעין על ידי היהודים. ברור כי במקביל לתמורות אלו, אשר אפשרו אסימילציה מסוימת, חיי היהדות המסורתיים המשיכו להתפתח. בתקופה זו עמד החתם סופר, אבי האורתודוקסיה המודרנית, בראש הישיבה המקומית של העיר.

כתגובה למהפכה הצרפתית, הממלכה ההבסבורגית אימצה משטר שמרני יותר אשר צמצם את זכויות המיעוט היהודי ופגע במערכת החינוך. למרות זאת, הקהילה בפרוסטיוב נהנתה מתנופה כלכלית בזכות חברי קהילה אשר הצליחו לנצל את הפוטנציאל בכלכלת מלחמה. החל מתקופה זו הספרות מתייחסת ליהודי פרוסטיוב ככוח מניע מרכזי בכלכלת העיר.

לקראת תום המלחמה, מערכת החינוך היהודית השתקמה, כנראה בשל שר חינוך יהודי, פטר באר, ונוסדו בתי ספר יהודים חילוניים. הקמת תשתית חינוכית זו היוותה צעד מקדים לאביב העמים, 1848. מתוך מסגרת חינוך צמחו אנשי השכלה יוצאי הקהילה היהודית בפרוסטיוב, כגון הפילוסוף והיסטוריון מוריץ איסלר (1823 - 1902) ומאוחר יותר, הפילוסוף ומתמטיקאי, אדמונד הוסרל (1859 - 1938) והאדריכל מקס פליישר (1841 - 1905).

עידן האמנציפציה לווה בהקטנת הקהילה המקומית בשל הגירה לערים הגדולות, בעיקר לוינה. ב1881 היו 1735 יהודים בעיר, ב1890 מספרם ירד ל1680 וב1900 הקהילה עמדה על 1412 חברים, ערך אשר נשמר בקירוב עד פרוץ מלחמת העולם השנייה. הנותרים בעיר חוו את השלכות המודרניזציה. ההפרדה בין דת למדינה ב1884 החלישה את הנהגת הקהילה עד אשר, ב 1919 אחרון ראשי הרובע היהודי, צוויג, סיים את כהונתו. בנוסף, פחות מחברי הקהילה הזדהו עם הזרם האורתודקסי והתפתחה קהילה מודרנית וציונית אשר הקימה בית כנסת מפואר בשנת 1904. נראה כי למרות השוני בין השקפות העולם של הקהילה האורתודקסית והמודרנית שרר שתוף פעולה בין השניים, לפחות עד תחילת המאה ה- 20 והללו הקימו מגוון גופים ציבורים, חלקם משותפים. (חברה קדישא, ויצו ועוד). למרות האידיאולוגיה הלאומית צ'כית שהתעוררה במדינה, יהודי העיר פרוסטיוב נטו להזדהות עם החברה הגרמנית, זאת על פי צביון מערכת החינוך החילונית יהודית והתפלגות קולותיהם בבחירות מקומיות וארציות. סימן נוסף להשתלבות יהודי העיר בחברה הכללית מובא על ידי נתוני הרשמת 202 ילדי הקהילה בבתי ספר בשנת 1913. 25 למדו בבי"ס גרמניים, 123 בבי"ס צ'כים ו 54 בבי"ס יהודי ציבורי (בו למדו גם תלמידים קתולים). ייתכן והנתונים גם מצביעים על התחזקות נטיות לאומיות צ'כיות בקרב בני הקהילה. ברור כי ההתפתחויות שהוזכרו עד כה לוו בשינויים אדריכליים בעיר וברובע.

ערב מלחמת העולם השנייה יהודי העיר מנו כ- 1440 נפשות. רבים ברחו במהלך שנת 1940 והיתר פונו בטרנספורטים בשנת 1942 לטרזין ומשם למחנות השמדה, בעיקר אושוויץ. 1390 יהודי פרוסטיוב נספו בשואה. חלק מהניצולים שבו לעיר. בשל מספרם המועט, ניהול ענייני הקהילה, כגון מכירת נכסיה לכנסיות, נפל תחת סמכות קהילת אולומוץ. הקהילה הקטנה בפרוסטיוב קיימה פעילות מוסדרת עד שנת 1973. כיום חי בעיר יהודי אחד, יליד פרוסטיוב.


המאמרים הבאים, הפורשים את החיי הקהילה היהודית בעיר פרסטיוב, מהווים מבוא בלבד לחיים היהודים העשירים שהתנהלו בעיר, על כל דורותיה.

אמנם הקהילה המקומית לא מנתה מספר נפשות רב אך התפתחותה התרבותית מעידה על עצמה פנימית למרות גודלה הקטן. מחד, ניתן למנות קהילה זו כנציגת יתר קהילות מורביה בשל תהליכים היסטוריים משותפים אך מאידך, קהילה זו בולטת בייחודה, לאור התפתחות הגטו שלה והמרכז הקהילתי בתוכו אשר שירת את כל חברי הקהילה, תהיה השקפת עולמם אשר תהיה.

ברור כי נותרו שאלות מחקריות רבות, כגון בחינת אופי הקהילה שהקימה את בית הכנסת המודרני, האם אכן הייתה נאולוגית? מהו היו טיב היחסים בין הזרמים השונים בקהילה? האם גודלה הקטן הוא אשר אפשר ביסוס שתוף פעולה בין הפלגים אם יחסים כאלו אכן שררו? לאיזה פלג מהקהילה השתייכו אנשי עסקים כגון ויט ארנשטיים? פתרון תעלומות אדרכליות, כגון בניית צריח הכנסייה הרוסית אורתודקסית, עלולה לתרום רבות למציאת התשובות לשאלות חברתיות אלו.

אין ספק כי טמון ערך רב בהליך התיעוד בלבד, אשר מאיר אור על שאלות כגון אלו ומרחיב את יכולתנו להבין את התפתחות התרבות היהודית והיווצרות הדינמיקה הפנימית בין חלקיה השונים. ייתכן ויש בהבנה כזו יכולת לתרום לבחינת חברתנו כיום.

מעבר לשלב התיעוד, שימור המבנים הנותרים חשוב ביותר היות והם משמשים זכר חי למורשת העבר בהיותו חלק אינטגרלי של נוף העיר אליו נחשפים כל באי העיר. ברור כי לא ניתן לעצור בעד התפתחות עירונית אך ניכר כי בני העיר הממונים על המבנים הנותרים מכירים בערך השימור. העדות הקיימת לחייה של הקהילה היהודית בפרוסטיוב מועטת ביחס לעיירות אחרות ועל כן תכנון המשך פיתוח האתרים היהודים דורש מחשבה רבה. קיימת הסכנה כי למרות כוונת הרשויות לעודד שימור המורשת, חלקם עלולים להרס בשל עיקובי הליכים ביורוקרטיים ומשפטיים (בראש ובראשונה, בית הכנסת, "בית המדרש").

 

כתבו: טלי בורוק, מרקטה ברזובסקה, שרון וובר, פנינה פונגר, שי קולומינוס

דף הבית > מורביה, צ'כיה > מאמרים - פרוסטיוב > מבוא לקהילה היהודית בפרוסטיוב

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©