דף הבית English צור קשר תרומות טופס הרשמה ידיעון צוות אודות הפרוייקט
דף הבית > קוטאיסי, גאורגיה > מאמרים - קולאשי > קולאשי- סיפורה של עיירה יהודית
קולאשי- סיפורה של עיירה יהודית

להורדת המאמר כקובץ PDF הכולל תמונות לחצו כאן

קולאשי היוותה ישוב יהודי גדול ומרכזי בגאורגיה. כמעט כל תושבי העיירה היו יהודים. כיום לא חיים בה יהודים כלל.

העדות הראשונה לקיומה של העיירה היא מהמאה ה- 16.

יהודי קולאשי מספרים שאבותיהם הגיעו לעיירה בראשית המאה ה- 18. חלק גדול מהם יוצאי העיירה טקאצ'רי, שקהילתה היהודית נעלמה כליל. בסוף המאה ה-17 הביאו לראשונה בני שושלת מיכאלדזה יהודים לקולאשי, ואלה שימשו כצמיתים. בהמשך גדל מספר היהודים שהגיעו לקולאשי מערים ומכפרים שונים בגאורגיה. בשנים מסוימות היו תושביה היהודיים של קולאשי 90%–99% מכלל תושבי העיירה. על-פי מפקדי האוכלוסין שנערכו על-ידי השלטונות הסובייטים, בשנת 1926 נאמד מספר יהודי קולאשי ב- 2,407 נפש ובשנת 1970 בכ- 9,000 נפש. ישנן הוכחות לכך שבמפקדים אלה נהגו להפחית ממספר היהודים האמיתי. בסוף שנות ה- 60 ובתחילת שנות ה- 70 היו בקולאשי כ- 1350 משפחות יהודיות, כשממוצע הנפשות במשפחה היה 6–7 אנשים.

המגורים ברחבי העיירה התקיימו על-פי חלוקה לכשלושים אזורים, שנקראו על שמות המשפחות שגרו בהם.

במרכז העיירה עמד שוק שהווה מרכז מסחרי לתושבי הסביבה כולה. יהודי קולשי חיו חיי שגשוג ורווחה יחסית לשכניהם הנוצרים, ועסקו במגוון רחב של מקצועות. רבים מתושבי העיירה עסקו במסחר, היו ביניהם בעלי מלאכה וספקי שירותים שונים, ורבים עסקו במקצועות חופשיים בהם רופאים, רוקחים, משפטנים, מדענים, מהנדסים ועוד. לפי נתונים רשמיים בשנת 1968 היו בקולאשי כ- 110 אנשים בעלי מקצועות חופשיים. בסוף שנות ה- 50 ובשנות ה- 60 של המאה העשרים היו בקולאשי שני מפעלי טקסטיל גדולים שנוהלו על-ידי יהודים, והועסקו בהם יהודים רבים מתושבי העיירה. בשנות השלטון הקומוניסטי רכשו תושבים יהודים רבים השכלה גבוהה באוניברסיטאות ברחבי ברית המועצות, והביאו לחיזוק מעמדה של העיירה והקהילה היהודית.

מספר דניאל שללשבילי:
"קולאשי הייתה ידועה בהשכלה. יצאו משם רופאים מעולים, מהנדסים. פחות למדו לימודים הומניטאריים. יותר טכני. לא הייתה משפחה שלא היה לה נציג בטביליסי. בשנות ה-60-70 בחור לא נחשב אם לא למד".

בצהוב - בית הקברות, בירוק - השוק המרכזי, בסגול - חצר הקהילה

מסורת ומנהגים
קולאשי הייתה מרכז שוקק של דת ומסורת, ואף נהוג היה לקרוא לה "ירושלים של גרוזיה". קולאשי התייחדה בהיותה המקום היחיד בכל רחבי ברית המועצות שהיה בה "תחום שבת" (ערוב).

דניאל שללשבילי סיפר לנו על המסורת היהודית בקולאשי:
"אחד הסימנים של קולאשי- לא היה בחור אחד בלי כיסוי ראש- עד שנות ה- 70. בשבתות, בסיום התפילה, ברחוב סטאלין (הרחוב הראשיבו נמצאת החצר היהודית) היה מלא יהודים שהחזיקו ציציות (טליתות) תחת השחי. בשנות ה- 30, כשהרצל באזוב ביקר בקולאשי, הוא כתב שהיהודים התהלכו ברחוב עם ציצית ותפילין. אם התפללנו שלוש פעמים ביום על ירושלים - זה לא היה סתם תפילה. כל הבנים ידעו להתפלל, ורבים למדו מעבר לתפילה הרגילה גם תרגום, משניות, גמרא. חלק נכבד המשיך בלימודים בתוך המחתרת (השלטונות בעצם ידעו על כך, אך לא הציקו בלי פקודה מגבוה. עצמו עיניים)."

יהודי קולאשי היו מאמינים ומסורתיים מאד. תושבים נוצרים שחיו בקרבת קולאשי מספרים על מנהגי החגים והחתונות שניתן היה לראותם בכל העיירה. סופיקו פרשמגישווילי, תושבת קולאשי שחיה בעיירה שלושים שנה, זוכרת את חג סוכות: "במשך שבוע חיו היהודים בבית קטן מחוץ לבית שלהם". גם אברהם ספיר מתאר בספרו את מנהג בניית הסוכה: "לבניית הסוכה שימשו בדים, הסכך היה מקש או מענפי עצים... הארוחות- בוקר צהרים וערב נאכלו בסוכה. בשעות הערב, קראו בתורה. כשמזג האוויר אפשר העבירו את הלילה בסוכה.. בקולאשי כינו את חג הסוכות 'חג האוהלים'."

באדרי, בן העיירה שגדל בקרב היהודים והיו לו חברים ביניהם, סיפר לנו זיכרונות מילדותו. הוא נזכר בחג פורים, ובמצות שהיהודים אכלו עם ממרח מיוחד בחג הפסח. בנוסף סיפר לנו על החתונות היהודיות שהתבלטו בפארן ויוקרתן.

רוב החתונות השידוכים נערכו לאחר שידוך, במרבית המקרים היו החתן והכלה תושבי קולאשי. הזוגות הצעירים המשיכו לגור בבית הורי החתן, וכמה דורות חיו בבית אחד. לידות נערכו בבתים והבריתות נחגגו לעיתים בבית הכנסת ולעיתים בבתים.

בין חברי העיירה היהודים שררו יחסי אחווה ותמיכה הדדית, ואלה בלטו כמאפייני הקהילה גם בעיני שכניהם הנוצרים. ד"ר מיכאל מיכאלי, יליד קולאשי שעלה לישראל ב- 1973 סיפר לנו: "בקולאשי כולם היו ידידים. אף אחד לא הלשין על השני. יהודים עזרו ונתנו כסף ליהודים שנזקקו לבנות את ביתם מחדש בעקבות אסונות (שריפות היו נפוצות בבתי העץ הרבים בעיירה)."

יחסים עם השכנים הנוצרים
בין יהודי קולאשי לשכניהם הנוצרים (שמרביתם התגוררו בעיירות סמוכות הצמודות לקולאשי ומקצתם בתוך קולאשי עצמה) שררו יחסי שלום ורעות. בראיונות שערכנו עם יהודים ועם נוצרים תושבי העיירה, חזרו המרואיינים והדגישו את היחסים הטובים ביניהם ואת געגועיהם לשכניהם מן העבר. היהודים והנוצרים גדלו יחד ולמדו באותן כיתות בבית הספר. יחסי החברות ביניהם המשיכו לאורך השנים גם כשהתבגרו, ויש כאלה ששומרים על קשר גם כיום, לאחר עזיבת היהודים.

באדרי, נוצרי יליד קולאשי, המתגורר בעיירה, סיפר לנו על עזרתם של הנוצרים ליהודים בשבתות, כשהיו מבצעים עבור היהודים עבודות גויים של שבת, כהדלקת אורות והסקת תנורים. בתמורה היו היהודים מזמינים את הנוצרים לארוחות ונותנים להם אוכל. באדרי סיפר שלא היו חיכוכים בין היהודים והנוצרים כתוצאה מהחיים זה לצד זה. לדבריו, ההרגשה הייתה שאין הבדל ואין חשיבות להשתייכות הדתית. עוד סיפר לנו באדרי שבמהלך עזיבת היהודים בשנות ה- 90, כתוצאה מרדיפות של לאומנים קיצונים, עזרו הוא ומשפחתו, כמו גם נוצרים אחרים בקולאשי, לחבריהם היהודים בעזיבתם.

וחתנגי, יליד 1957, התגורר בכפר מיצה הסמוך לקולאשי. הוא גדל עם חברים יהודים וזוכר גם היום פרטים רבים על חייהם. וחתנגי סיפר לנו שכאשר נזקקו הגיאורגים לעזרה, היהודים היו עוזרים להם. לעומתם לא נהגו היהודים לחשוף את קשייהם ולבקש עזרה מהשכנים הנוצרים, והעדיפו לפתור את בעיותיהם בתוך הקהילה עצמה.

אמו של וחתנגי, תמרה, נולדה ב-1927 והתגוררה בין היהודים. היא סיפרה לנו שהיהודים היו שכנים טובים מאוד, ואף פעם לא היו בעיות וחיכוכים ביניהם.

אליהו משהיאשבילי, יהודי יליד קולאשי, נולד בשנת 1949. אליהו תיאר לנו את הקשרים הטובים בין היהודים והנוצרים: "קשרים אינטימיים, אנושיים, תוססים. ההבדל היחידי היה דתי. יש גשר של אהבה בין הגיאורגים והיהודים".


המוזיאון היהודי
בביקורה הראשון של המשלחת בקולאשי, נאמר לנו בדרך מקרה שיש מוזיאון יהודי בקולאשי. כשהגענו לביקור במבנה הבנו שעומדת לפנינו תופעה ייחודית.

משפחת מיכאלשבילי היתה אחת מהמשפחות היהודיות שעזבו את קולאשי מבלי שמכרה את ביתה.
שנים מאוחר יותר, הקים יצחק מיכאלשבילי מוזיאון בבית המשפחה ובו תמונות ואביזרים רבים מחיי המשפחה ומחיי הקהילה היהודית בקולאשי לאורך השנים.

אמירם מיכאלשבילי, בנו של יצחק המתגורר במוסקבה, דואג לשמירתו של המוזיאון ולטיפוחו. המוזיאון מטופל ונשמר על ידי גאורגים תושבי העיירה ומדריכות מקומיות עורכות בו סיורים למבקרים.

המבנה המפואר של המוזיאון, המתבלט לצד בתי העיירה הצנועים, מעיד על חיי הרווחה הכלכלית שידעו היהודים בקולאשי. השמירה על המוזיאון בעזרת התושבים המקומיים מראה את הקשר ואת הכבוד ההדדי שרוכשים תושבי העיירה לשכניהם היהודים מן העבר.

המוזיאון ומתחם חצר הקהילה מהווים עדות דוממת וזיכרון לחיים היהודים הענפים שהיו בקולאשי.

בתוך המוזיאון היהודי

 

דף הבית > קוטאיסי, גאורגיה > מאמרים - קולאשי > קולאשי- סיפורה של עיירה יהודית

Powered by PiXeliT   |   כל הזכויות שמורות למרכז זלמן שזר ©